The answer, offcourse, is 42

יומיים אחרי העצרת המרכזית לזכרו של רצח רה"מ יצחק רבין ז"ל

והנושא החם הוא אינו סיפור הרצח, לא השלכותיו, לא השלום, לא החברה הישראלית היום, לא תרבות הרייטינג, לא הקשר בין הון לשלטון, לא ממשלת הבובות הנחמדה שלנו, לא ליברמן בהצהרותיו הגזעניות, ואפילו לא יצחק רבין האיש.

יש פה מגמת שכחה ברורה, מגמת מיסטיפיקציה, עיוות המציאות, ואף עלבון ליום הזה.

פסטירבין נגמר, וכנראה שיהיה האחרון, כמידי שנה באים "המונים" לכיכר, טוענים שהכיכר היית מלאה, ואני כמידי שנה מרגיש בקהל המתדלדל.

ברוב הדומם שיושב ומצקצק בלשון.

מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם,

לאחר הרצח, חיפשנו תשובה, חיפשנו איזשהו "מנהיג" שיאחד את העם תחת אותה הטרגדיה.

חיפשנו ועדיין, תשובה מהירה וחותכת, על מה היא מדינת ישראל.

חיפשנו? באמת חיפשנו?

יש כל כך הרבהדברים שאני אוכל להגיד על הרצח, על החברה, על הממשלה, על גזענות, על הון, על שלטון, על התקשורת, על השלום, על הערבים, על יצחק, על תורת המלך, על המתנחלים, על השמאל, על הימין, על בביבי, על ברק, ובטח שעל ליברמן, על תנועת הנוער, על תנועות הנוער.

ובכל זאת, אגיד דבר אחד שיסכם חלק קטן מאוד ממה שיש לי להגיד.

הציבור מטומטם לכן הציבור ישלם, מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם.

אנחנו מחפשים תשובות, כל אדם ואדם,

ההבדל, בין נותני התשובות. הוא שיש את מי שיתן תשובות חותכות ומדוקדקות.

יש את האנשים שיביאו חצאי תשובות במסווה תשובה וחצי.

יש את מי שיבטיח תשובות כלשהן.

ואני? איני מבטיח להביא שום תשובה. אני כן מבטיח לחפש אותה.

ההבדל בין מחפשי התשובות? שכאשר אתה מחפש את התשובה, באמת, כל הזמן, אתה יכול למצוא אותה, אם תקבע, או אפילו תקבל תשובה סופית וחד משמעית, תהיה עיוור למשמעות המשתנה.