The answer, offcourse, is 42

די תפסיקו! זה שערורייתי!

עיינתי בנושא החם, במה שרשום עליו, מה שאנשים רשמו טיפה.

אני מצטער. הגענו לשפל חדש.

כתיבה, אפילו כתיבה בבלוג, צריכה להיות טיפה יותר משמעותית מאשר "את מי הייתי רוצה לזיין" במילים עדינות יותר כמובן.

למילה הכתובה, יש משמעות, יש כח, ויש עוצמה.

למה אנשים מזלזלים בזה כל כך?!

למה, במקום לדבר על הדברים הכי אקטואליים, כמו הצהרות כמו "לא יהיה שלום גם לא בדור הבא" או הוצאות כמו תורת המלך, מהלכים כמו תג מחיר, קצבאות האברכים, למה במקום להעלות ולהציף תגובות ורגשות, למה לעזזל ליצור את הבלוגספרה למשהו מנותק תלוש ומנוכר לעולם החיצון,

הדבר בא מתוך פחד, פחד להביע דעה, אולי לשמוע דעה, הפחד מליצור שיח.

למה לפחד!? הפחד יביא אותנו למקומות הכי רדודים, והכי שפלים, וזה קורה, התקשורת, ובמיוחד המדיום האינטרנטי צריך להיות אינטלקטואלי, צריך להיות משמעותי, צריך להעלות דעות, אם לא, מה אנחנו עושים פה?

כן אנשים צריכים לכתוב על חייהם, אם הם ירצו, צריכים ורצוי שיכתבו על כל מה שעולה על רוחם, אבל אסור, בשום פנים ואופן, להוזיל את זה, ועוד יותר, לזלזל בזה.

כן לזלזל. להעלות בנושא החם "את מי הייתי רוצה לזיין" (כמו שאמרתי קודם, במילים עדינות יותר, ונחמדות יותר) זה לזלזל בכל מה שנכתב אי פעם בכל בלוג, זה להגיד, וואלה תשמעו, כל מה שמעניין אותנו לשמוע, כל מה שצריך לעניין אתכם לשמוע, זהאת מי הייתם רוצים לזיין. זה להגיד שאין שום משמעות יותר לעומק, ליצירה, לכתיבה.

אז כן, אם נעלה נושאים אקטואליים, זה יצור שיח. זה יצור עניין. זה יצור אנשים שבמקום להתחפר בבלוג שלהם כמסווה לזה שהם לא יכולים להתמודד עם החיים האמיתיים, יצאו אליהם, ויחפשו תשובות!

אסור לנו לשכוח, שהדרך היחידה למצוא תשובות היא לחפש תשובות!

וכשאנשים לא מחפשים תשובות, אז אנחנו מקבלים גזענות, ובורות, ורדידות, ופחד, ושנאה, וכאב, ואלימות.

ראיתי גם שאחד הנושאים החמים היו, האם אינטרנט זה טוב או רע.

היום, האינטרנט הוא כלי תקשורת מדהים ומעולה. אבל רק אם במקומות שבהם אנשים באים כדי לחלוק ולכתוב, אז באמת יעלו שאלות שדורשות מענה! דורשות חיפוש אחר תשובה כלשהי, רק אם המקומות כמו הבלוגים, הפייסבוק, וכיוצאבאלה, יחפשו להיות קצת יותר ממקום מוכר, רק אז האינטרנט יהיה מקום שלא רק מעביר מידע, אלה גם מנסה לעצב ולשפר.

היום דעתי היא, שרוב המקומות באינטרנט, באים למכר, ולשמר, ולצרוך.

היום, אי אפשר לנתק את הקשר בין מה שנקרא "הנושא החם" לבין רמת הכתיבה בבלוגים, לעזזל, עזבו את הבלוגים, בחיים, אם הנושא החם יהיה את מי אתה רוצה לזיין, אז גם בחיים, זאת תהיה השאיפה שלך.

וכפי שכבר אמרתי, אם אין חשיבות לתוכן ולמשמעות, לעומק ולכתיבה, לשיח, לשינוי, למילים גדולות כמו פלורליזם, ואמת. אז כנראה שיש כאן בעיית צנזורה ענקית. 

השאלה הכי גדולה שצריכה להשאל היא, איך, והאם בכלל אנחנו רוצים לעצב את החברה שלנו. או האם אנחנו רוצים להתעצב ע"פ גחמות ורצונות של כמה אנשים מלמעלה. ע"פ מה שמוכר, ולא על פי מה שמעלה דיון. על פי המכנה המשותף הכי נמוך, ולא על פי חיפוש של האמת.

אז כן, הנושא החם הוא "את מי הייתי רוצה לעשות"

ואני אומר. אם זה הנושא החם, אז כנראה לא צריך דיקטטורה כדי שלא יהיה חופש ביטוי, אנחנו עושים את זה נפלא גם בלי צנזורה מלמעלה.

נ.ב. לכל הקוראים (כמה שלא תהיו) יש פה עניין עקרוני כלפי עיצוב המציאות, ברצוני להיות מעצב מציאות, ולא מתעצב. ברצוני לשנות את המציאות, ולא ללכת בתלם.

ואתם?

יומיים אחרי העצרת המרכזית לזכרו של רצח רה"מ יצחק רבין ז"ל

והנושא החם הוא אינו סיפור הרצח, לא השלכותיו, לא השלום, לא החברה הישראלית היום, לא תרבות הרייטינג, לא הקשר בין הון לשלטון, לא ממשלת הבובות הנחמדה שלנו, לא ליברמן בהצהרותיו הגזעניות, ואפילו לא יצחק רבין האיש.

יש פה מגמת שכחה ברורה, מגמת מיסטיפיקציה, עיוות המציאות, ואף עלבון ליום הזה.

פסטירבין נגמר, וכנראה שיהיה האחרון, כמידי שנה באים "המונים" לכיכר, טוענים שהכיכר היית מלאה, ואני כמידי שנה מרגיש בקהל המתדלדל.

ברוב הדומם שיושב ומצקצק בלשון.

מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם,

לאחר הרצח, חיפשנו תשובה, חיפשנו איזשהו "מנהיג" שיאחד את העם תחת אותה הטרגדיה.

חיפשנו ועדיין, תשובה מהירה וחותכת, על מה היא מדינת ישראל.

חיפשנו? באמת חיפשנו?

יש כל כך הרבהדברים שאני אוכל להגיד על הרצח, על החברה, על הממשלה, על גזענות, על הון, על שלטון, על התקשורת, על השלום, על הערבים, על יצחק, על תורת המלך, על המתנחלים, על השמאל, על הימין, על בביבי, על ברק, ובטח שעל ליברמן, על תנועת הנוער, על תנועות הנוער.

ובכל זאת, אגיד דבר אחד שיסכם חלק קטן מאוד ממה שיש לי להגיד.

הציבור מטומטם לכן הציבור ישלם, מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם.

אנחנו מחפשים תשובות, כל אדם ואדם,

ההבדל, בין נותני התשובות. הוא שיש את מי שיתן תשובות חותכות ומדוקדקות.

יש את האנשים שיביאו חצאי תשובות במסווה תשובה וחצי.

יש את מי שיבטיח תשובות כלשהן.

ואני? איני מבטיח להביא שום תשובה. אני כן מבטיח לחפש אותה.

ההבדל בין מחפשי התשובות? שכאשר אתה מחפש את התשובה, באמת, כל הזמן, אתה יכול למצוא אותה, אם תקבע, או אפילו תקבל תשובה סופית וחד משמעית, תהיה עיוור למשמעות המשתנה.