The answer, offcourse, is 42

i dont need no arms around me, i dont need no drugs to calm me, i have seen the writing on the wall! dont think i need anything at all! all in all it was all just bricks in the wall

RSS: לקטעים לתגובות

<< יוני 2010 >>
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
		1	2	3	4	5
6	7	8	9	10	11	12
13	14	15	16	17	18	19
20	21	22	23	24	25	26
27	28	29	30

הוסף מסר

6/2010

אז מה עשיתי השנה?

הקמתי את פרוייקט הלהקות,

הופענו בלא מעט מסיבות במהלך השנה,

הופענו באחד במאי,

אני הופעתי באחד במאי( יאה!)

התאהבתי, נשברתי, קמתי, נפלתי, הסתבכתי, יצאתי, כמעט נהרגתי, גם מיזה יצאתי,

הטפתי עישנתי, התמסטלתי, יצאתי גם מיזה, צעקתי, שמחתי, התרגשתי, פעלתי, הגשמתי,

הצטלמנו בתחתונים מנגנים ערומים,הושעתי מהדרכה, חזרתי להדרכה.

נהרס המגבר, תיקנתי את המגבר, נהרסה הגיטרה....

חוויתי מוות, חוויתי אכזבה, חוויתי אושר, ולו רק לרגע,

תיקנתי את העולם.

קראתי, נאמתי, פחדתי, ניגנתי, יזמתי, צעקתי, כעסתי, רתחתי, מאסתי, רבתי, השלמתי,

כמה שנדוש לעשות פוסט כזה, הרגשתי מחוייבות לעשות אחד שכזה, לסכם חלק מהרגעים שחוויתי במהלך השנה האחרונה.

וזה רק חלק קטן.

ועוד מעט עוזבים, לחוות ההכשרה, לצבא, לחיים,

אחרי 12 שנה, של כל החרא שאני אוכל, מכולם, סוף סוף אני אדם בפני עצמי, עם אנשים שאני אוהב, עוסק בדברים שאני אוהב.

ומשום מה כל זה כבר לא נראה מפחיד כשהיה פעם..

כי אני יודע שתמיד הייתי מומחה בלקפוץ למים, מה זה עוד פעם אחת? הפעם באמת.

הפעם לקפוץ ראש ולשחות עד העמוקים.

הפעם, אין לי איך לחזור, זה מפחיד ומנחם באותה נשימה.

כי אני יודע, שאני זה שעושה את הכל, ואני סומך על עצמי, שאני אעשה את בחירותי כמו שצריך.

את דרכי שלי אני אצור.

את עולמי שלי אני אכתוב.

נכתב על ידי , 22/6/2010 02:21
2 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

מדהים איך הזמן עובר... קשה להאמין שעברה שנה,

נכתב על ידי , 18/6/2010 22:34
2 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

רק חבל

טוב... הנה נקודת השבירה.

כבר עברתי אותה, זה לא משנה מה ההרגשה עכשיו,

צריך לחשוב על מחר,

איך עוברים את המחר..

לעולם לא הייתי צריך להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלי, אלה תמיד עם ההשלכות של מעשיהם של אחרים.

הפעם כנראה אאלץ להתמודד איתן,

רק חבל שיעדיפו להתחמק ולא לדבר איתי, מאשר לפנות אלי,

רק חבל שלא ידעת לעצור אותי בזמן,

רק חבל שלא דיברת איתי אתמול,

רק חבל שלא, ורק חבל שלא, מחר מוקדם יותר ממה שאני חושב.

ועד אז.. אני כאן, תמיד כאן,

ומחר נאלץ להתמודד,

הסתובבתי כל היום בתחושה שאני לא יודע איפה לקבור את עצמי.. רק חבל שלא היית לי סוללה בפלאפון..

אני לא חושב שיש לי את הכוחות להתמודד עם זה, זה אמור לעשות לי כל כך טוב,

אבל למה זה עושה לי רע, הדבר שאני יצרתי, שאני עשיתי, הדבר שאמור לעשות לי הכי טוב בעולם.

נשבר לי הלב בכל פעם שאני חייב להגיד להם שהם לא יכולים לבוא,

נשבר לי הלב כשאני רואה עכשיו את השרשור בפייסבוק, שלא ידעתי לעצור בזמן,

נשבר לי הלב, בגלל שעכשיו, במיוחד עכשיו, בדיוק שנה אחרי, ואני עדיין לא יודע איפה לקבור את עצמי, כשאני יודע בדיוק איפה אתה קבור.

אני לא יודע איך להתמודד עם זה, אני לא חושב שיש לי את הכוחות.

בפעם הראשונה שאני באמת מרגיש פסימי, אני לא יודע לאן אני הולך מכאן.

רק חבל שלא ידענו לעצור את עצמינו בזמן.

נכתב על ידי , 16/6/2010 03:07
2 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

לדף הבא
דפים:

כינוי:

בן: 32

MSN:

תמונה

הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מתוסבכים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHey You אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Hey You ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה