העולם רואה ואנחנו ...

בין קרני השמש אשר שוקעת,

מבעד לציור בגווני אדום כתום אשר בי נוגעת ,

הבחנתי בך עומד לבדך,

על שפת חוף הים,

נועץ את רגלייך בחול החם .

מביטה למעלה רואה את העננים,

חושבת, העם זה אמיתי או שמה סתם דימויים,

מחכה,,והסבלנות כבר פוקעת .

שומעת קול אשר פונה אליי,

אהובי זה אתה ?

למי את מחכה ילדה ?

אני? מחכה לאהובי !

לאהובי שטרם ניגלה,

סורקת בעייני את הים ואהובי לא שם ,

סורקת את העננים ,

השמיים והחול החם אשר רגליו נינעצו שם,

והוא לא ,

והוא לא שם ..

אז מלאך תאמר לי למה כך ?

לאן אהובי הלך ?

העם ישוב הוא או שמה נלקח ?