זה לא שאתה תיראה את זה מתישהו אבל.. אני בכל זאת כותבת \:

עכשיו זה כבר לא משנה, עכשיו זה כבר לא באמת אכפת לי. אני כבר לא מתרגשת מכל מילה שלך, וכל צעד שלך לא משפיע עלי. הקשר הזה היה טוב. הוא נגמר. והלוואי שהוא היה נגמר בצורה אחרת.  הרסת את הקשר שהיה בינינו, וחבל. פעם היה לנו כיף לשבת ביחד ולדבר. אולי זה הכל שטויות. אולי אין דבר כזה ידידים, אחרי קשר כזה.. ארוך? יש לנו יותר מידי דברים במשותף, יותר מידי שיחות.. ששמורות אצלי בזיכרון. כל מילה שלך, כל רגש שלך, אני זוכרת. וזה מה שמפריע לי לשכוח אותך. אבל אני חושבת ששכחתי, האמת שאני די בטוחה בזה. אולי זה טוב, ז"א אני בטוחה שזה טוב. עד לפני שבוע רק סבלתי בגללך. זה מדהים עד כמה שההיתי תלויה בך, אלוהים ההיתי כל-כך מטומטמת. כל מה שעשית זה רק פגעת בי. שלשום שנאתי אותך, אתמול הבנתי שזה רק גורם לי יותר לחשוב עלייך. היום אני כבר לא מרגישה אלייך כלום. אתה לא יותר מסתם מישהו שיכול להיות שכיף לי לדבר איתו. אולי באמת יום אחד השיחות האלה שלנו יחזרו. אני מקווה. זה יכול להיות נחמד. אני לא אוהבת אותך יותר. לא ניראה לי. פה אני מתחילה חיים חדשים. חיים משל עצמי. שאתה נכנס בהם רק בתור זיכרון מהעבר. בתור משהו שהיה ונגמר. היה טוב. באמת שהיה טוב. אהבתי אותך, אפילו יותר ממאוד. אבל כנראה  שזה היה אמור להיגמר כבר מזמן. אז עכשיו. יכול להיות שאני אזכר בך לפעמים, אזכר בקשר, ואדבר עלייך. אבל אני אזכר רק בתקופות הטובות. בעצם ברב הקשר. אתמול אמרת שחבל לך לאבד תקשר שהיה בינינו, אז תתאמץ בשביל זה קצת. אולי גם תפסיק לזלזל בי. אין לך שום זכות בעולם. אני לא עשיתי לך שום דבר רע. לא מגיע לי לסבול ככה. אז פשוט אני לא אסבול יותר. אתה לא יותר ממישהו בשכבה.. באמת שלא! אתה גרמת לזה! רק דבר אחד הצלחת לעשות. עכשיו אני כבר לא יוכל לבטוח באף אחד. אני לא יוכל לבטוח במישהו שיאהב אותי. וכמה שיהיה לי את כל הסיבות לבטוח בו, ולהאמין לו אני לא אצליח. תודה לך. באמת! וגם על זה אני סולחת לך. שיהיו לך אחלה חיים ילד. תהנה.