כן, זאת אני :|

משהו עובר עלי .

אני שמחה במחוץ, אבל מבפנים לא.

מבפנים הכל מלא אבק, הכל מגעיל, הכל דביק.

אני תמיד עושה דברים ואחרי שניה, דקה, שעה, שנה

שואלת את עצמי למה עשיתי את זה ?

מה קורה לי ? אני מרגישה שהתבגרתי כי כשיש ילדות שמעצבנות,

או רבות על כל דבר, או שלוקחות הכל לעצמן,

בא לי להתפרץ עליהן מאווווווד לתת להם את הכאפה

שאחרי שזה קורה אני מדמיינת את זה קורה.

אבל אני מתאפקת אבל כלום לא משתנה .

עדיין מרכלים, עדיין צועקים, עדיין לוקחים הכל, עדיין הכל נשאר.

אני שמחה מזה כי אני מרגישה גיבורה מבחוץ.. כי הן רואות שלא אכפת לי מבחוץ

אבל הן לא רואות שמבפנים אני נשברת ורוצה לרוץ מהמקום הזה

לרוץ מהר מאוד! אני לא יכולה אם זה.

אף אחד לא עוזר לי .

זה הילדים האלה . ועכשיו הילדה הזאת.

היא חברה שלי אבל מבפנים היא הורסת אותי, היא מעליבה אותי,

אבל מבחוץ היא רואה אותי צוחקת .

אני לא רוצה להיות שונה, אני לא רוצה להיות זאת שתמיד מסתכלים עליה מהצד.

אני רוצה למצוא חברה טובה. שתצא איתי, שתהיה איתי ליד ילדים וילדות

כי אני זאת שני .

ולא זאת שאם אני נראת נורא או לובשת משהו מוזר אז זה "בווושות להיוות איתך"

זה לא קורה לי אבל אני מרגישה את זה .

אני לא יודעת מה קורה איתי .

בפוסט הבא אני אולי ידע כבר, ואולי לא .

אוהבת מאוד -שני-