אולי רק מילה גם על היופי הזה שהיה שם בינינו
כי אני כל הזמן רק כועסת עלייך
ואני חושבת שאולי אני בסך הכל כועסת על עצמי
דרכך.
כי אתה אמנם פגעת בי כל פעם
שברת לי את הלב בכל רגע מחדש
אבל זאת אני שתמיד נשארתי
שפילסה את הדרך חזרה.
כי נכון שלא היית בסדר,
אבל לא היית בסדר מההתחלה.
לא הבטחת לי כלום ולא אמרת לי כלום
ולא ידעת לתת או לקבל אהבה.
היית עקבי למדי במשחקים שלך
ואולי זה אפילו לא היה משחק.
אבל אף פעם לא הבטחת שתשתנה
ושאולי הפעם
וזאת אני שהמשיכה לקוות שהפעם אולי
זה בכל זאת יכול להיות שונה.
וגם אני קצת מיתממת וקצת משחקת אותה צדיקה
כי בכל פעם כשאני פגיעה מולך
וכל הלב שלי על השולחן
ואני זוקפת את זה כל כך לזכותי
ומתגאה
תראה איך אני כנה ופתוחה איתך
זה אולי בכלל לא כל כך לטובתי
כי את כל הדברים האלה אתה בכלל לא רוצה לשמוע
אלא רק אני שרוצה להגיד...
כל מה שכביכול תמיד חשבתי שאני עושה בשבילך
בשביל להראות לך
ולהוכיח לך
ולשכנע אותך
כנראה שהכל בכלל היה בשבילי
כי לא רק הלב שלי נשבר
גם האגו היה מעורב שם בתוך המערכה
וכנראה שגם אני אדם פחות גדול ממה שקיוויתי
וגם אני בילבלתי קצת בין אהבה לגאווה.
כי כל פעם כשניסיתי לדבר על ליבך
לגרום לך אולי קצת להבין
ואולי קצת לרחם
רציתי לראות שאתה עוד רוצה אותי
לא בגלל שרציתי באמת להיות איתך
אלא רציתי לדעת שאתה רוצה להיות איתי.
התובנות האלה מעוררות בי הרבה סימני שאלה. כי אם זה ככה, האם ניתן
בכלל לאהוב אדם אחר מלבד עצמנו? או שהרגש שלנו תמיד תלוי במה שהוא גורם לנו להרגיש
כלפי עצמנו דרכו?
וחוצמזה, מילה גם על היופי שבינינו-
התגעגעתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
