הו, מלנכוליה...את אהובתי.

הר אפור בשעות הדימדומים

ניצב לבדו מוחה על דמים

זכר במיידנק לכל העוברים

שלעולם לא שבו לחוות החיים

ברגלים יחפות

את נעליהם לקחו

צעדו בשלגים במחנה

עוטים על גופם כותונת דקה

והקור חודר לעצמות

השפלה ועבדות לא מילים מספקות

בתיאור הקורות והזוועות

לתוך המשרפה הושלכו

ללא כל היסוס

והאש מכלה את חייהם

או את הסיוט המתמשך למציאות אחרת

ואפרם נערם עם השנים

באנדרטה גדולה בהמון המונים

בהר של אפר אפור וקודר

לזכר על הולכים שלעולם לא ישובו

במחאה על בורות, גזענות ושנאת חינם

על אנשים שהיו ואינם

מעבר לגדר התיל עומד לו איש

בכותנת פסים דקיקה

מסמורטטת ומטולאת

חיוור כשלג עליו הוא ניצב

ומביט בי, לא בעצב, לא בקנאה

מנסה לחשוב כמוני

להיות בחוץ בראש

להשאיר את הגוף הבלוי במחנה

גוף עייף וכואב

עם עיניים כהות ושקיות תחתיהן

עלטה בפנים והנפש נעלמה

מבט אחד ברגליו היחפות מספיק

כדי להרגיש את הכאב הצורב

בתוך השלג ללא נעלים

ואני מצטמרר מרגיש במקומו

ולפתע מגיח מבין הקמטים חיוך

ואני רואה חופש באיש הזה

האיש הזה חופשי

גופו כבול במחנה אך נפשו משוחררת

יש לו דעות ומחשבות אותן לא הצליחו לגזול ממנו

לא אוכל לדעת מה חשב

אך מאותו אחר צהרים קר

אני חושב מה עלה בגורלו

אולי נפשו החופשית הובילה

את הגוף המבקש למות

לחיים

שום דבר לא התחדש...

אנחנו כבר איזה חודשיים בשביתה ולא ממש קורה כלום..

בא לי משהו מרגש! משהו חדש!

אבל אני גם ממש מוגבלת...

בא לי לצאת מהבית עם החברים, לצאת מאוחר, לחזור מוקדם בבוקר

למצוא את אמא ישנה ולא מצלצלת כל שניה לפון שלי

היא מגבילה מידי.. זה מציק

ויש לי כל כך הרבה ביקורת...

ואני צינית ומגעילה לפעמים... כלפי כולם...

זה דווקא נחמד...

זה משהו שמייחד אותי, אולי זה מה שמוצאים בי כל המחזרים האלו...

לכו תבינו אנשים..

אגב, ראיתי לפני יומיים את הסרט "כנפיים שבורות" והוא ממש נגע בי

כאילו אשכרה חשבתי על העכבר הזה

כל מה שהוא אמר מה זה דיבר אליי, כאילו אני עצמי אמרתי את זה

זה כמו שאמרו פעם - אם פצצה התפוצצה בלב יער ואף אחד ךא שמע, ראה, ואין לכך עדויות...האם היא באמת התפוצצה?

ובכן אם אדם חי את חייו בשלווה נשמר לנפשו

חי חי ומת

אף אחד לא זוכר שהתקיים, לא זוכר אותו, לא מכיר אותו

האם הוא באמת חי?

האם הייתה משמעות לקיומו?

ז"א אם אינני משאירה את חותמי על אנשים האם עשיתי את שלי?

וזה כ"כ אני... אני שנואשת לעיתים לתשומת לב, בין אם היא שלילית או חיובית

מבקשת להשאיר בכם את חותמי

זיכרון שישאר בכם ממני

שגם לאחר שאלך אמשיך לחיות בזכרונכם

זה טיפה נראה כאילו אני מספידה את עצמי אבל זה לא ככה...חח

anyway....

בגרות חורף במתמטיקה - הנה אני באה!

צריך ללמוד אבל למי יש כוח...

איך בא לי שתימשך השביתה הזווווווו

היא מעולה לי

אני נחה ול עושה כלום

הרבה זמן עם עצמי ועם זאת רואה את החברים בבית הספר

נחמד :P

יאללה ביי חברס