אני יודע, אני יודע שלכולכם הן כבר התחילו אבל אני מתחיל רק ממתמטיקה. שזה לא עלינו עוד שבוע ויום. שזה נורא ואיום, נורא ואיום אני אומר לכם. שאולי לא כל כך עונה לי לפלאפון, למעשה הוא לא עונה לי בכלל לפלאפון, ושיענה כבר לפלאפון הפושטק. אני צריך אותו עכשיו. אני צריך אותו לפני שעה. וואי זה מלחיץ.
אה, אז ככה, יש לי פלאפון, תודה תודה. והחלטתי לשנות את הסגנון כתיבה הכללי שלי אבל זה לא ממש מצליח לי, אני אמשיך לנסות עד שזה יעבוד ועד שאני אמצא משהו שאני אוהב. עוד מעט שבועות וצריך להישאר ערים כל הלילה! יופידו! כיף חיים כיף חיים.
האנשים מסביבך ברחוב מצביעים וצוחקים
הם רואים אותך ככה זה קצת לא נעים בשבילך
וילד קטן שעובר לידך מתאמץ לחייך לך
את קצת מפחדת והוא קצת נבהל והולך
רצית לא לצעוק לא החזקת את זה מספיק חזק
כנראה
הלב שלך בוכה הוא מדמם זה לא נעים לו
זה קורה
בדירה שאת קמה בה הכל מרגיש לך רגיל
היא כמו זאת שלפני היא כמו זאת שאחרי זה מוזר
אנשים נפלאים אנשים מלאים כוונות נסתרות
אנשים נחמדים עם דירות שנראות לך מוכר
זה מותר
רצית לא לצעוק
לא החזקת את זה מספיק
חזק כנראה
הלב שלך בוכה
הוא מדמם זה
לא נעים לו זה קורה
ושוב אני רואה אותך בוכה
ממה שאת שומעת
מה את כבר יודעת
אמרתי לך כולם כותבים שירים
זה רק את שמושפעת
ועוד שיר:
פעם במאה שנה נשבר איזה משהו
פעם במאה שנה קורה איזה אסון
פעם במאה שנה כותרות בעיתון
פעם במאה שנה זה הכל בדמיון
פתאום היתה תאונה ונפטר איזה מישהו
ופתאום אני לא מבין אין לי זכות לדבר
קרוב משפחה שבוכה מנסה לספר
על איך החיים הם שבירים ועוברים לו מהר
כמובן שכולנו קטנים קורבנות של המוות
אז אנחנו בוכים וצורחים ועושים מהומות
ממציאים הסברים מנסים להגשים חלומות
רק לא למות בלי לומר שהספקנו לחיות
בואו נבכה העולם ישתנה ויפתיע
אנחנו נהיה חשדנים פתאום איך זה קרה
תוך כדי כך גם נסיק מסקנה מהירה
ורגע אחרי זה מצאנו עוד משהו רע
סיבות להתבאס זה כיף סיבות להתבאס זה כיף להלהלה להלה.
* * * *
הייתי אמור לכתוב פה קטע, אני חושב. אבל אין לי כח. הלכתי מפה :)
לילה טוב וחג שבועות שמח!
יהונתן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
