טוב,אז הפוסט הזה מיועד רק לך,לא שאתה קורא כאן,אבל בסדר.
דיברנו היום,בכיתי,אני מודה,בכיתי.זו ההשפעה שלך עליי,הייתה ובטח גם תיהיה.
אחרי הכל כמעט 4 שנים,וזה לא מעט זמן,לא מעט זכרונות,לא מעט רגשות.
ביקשתי ממך את הדברים שלי היום,את כל מה שהכנתי לך,את כל מה שכתבתי לך,את כל מה שאי פעם הענקתי לך.
אני פשוט מפחדת אתה מבין,אני מפחדת שמישהי אחרת תיגע בזה,שמישהי אחרת תקרא את המילים,תראה את התמונות.
שמישהי אחרת תנסה להבין ולחקות.ולא,היא לא יכולה ולא,אף אחת גם לא תיהיה ראויה לזה.
אז אתה חייב להבטיח לי,אתה חיב להבטיח לי שתשמור על זה.לא תראה את זה לאף אחד,כי זה שלי,זה שלך,זה שלנו.
ולהגיד לך את האמת,שחשבתי שיש לך מישהי אחרת,חדשה,ראשונה אחרי,זה קרע אותו,שרף אותי מבפנים.
הקנאה,הכאב,האכזבה,זה השתולל בתוכי כמו מפלצת איומה,לא נתן לי לחשוב בהגיון,לא נתן לי מנוח.
אבל עכשיו אני מבינה שאין לי את הזכות,אחרי הכל אני נפרדתי ממך,ובאמת עידו,אני מאחלת לך את כל ההצלחה.
מגיע לך מישהי מיוחד,שתרגש אותך,שתאהב אותך,שתרטיט אותך ותגום ללב שלך לפעום כה מהר שאתה רואה אותה.
מגיע לך אהבה.ואני מאחלת לך שתמצא אותה במהרה.
עידו,אני חושבת שאני סוף סוף מוכנה לשחרר אותך,וזה קשה אתה יודע?זה קשה.
תראה אותי,בוכה כמו ילדה קטנה.
אתה צריך להבין עידו,אני אהבתי אותך ואני תמיד אוהב אותך.
אבל אתה יודע מה הכי קורע?מה הכי מכאיב?
לדעת שאף אחד אחר לא יאהב אותי כמוך.אף אחד אחר לא ידע ויכיר אותי כמוך.אף אחד אחר לא יעריץ,כן,יעריץ את הגוף שלי ואותי בכלל.
אתה אהבת אותי,אהבה שלמה,מוחלטת,עיוורת.
וזה כל כך קשה לשחרר אותך.אבל אני מוכנה לזה,אתה תכיר מישהי חדשה,שתיהיה עכשיו כל עלמך.הכי חשוב עידו שתשמור על עצמך.
אני התגברתי,כן,הגיע הזמן.אתה תמיד תיהיה חלק מהעולם שלי,אני יודעת,ואם זה היה זמן אחר,תקופה אחרת,בגרות שונה,כן,אני יכולה להגיד שאתה בעלי לעתיד,שאתה אבי ילדיי,אבל אנחנו במקומות שונים עכשיו.ולא עידו,לא נפרדנו בגלל התחרות,בגלל שאני רוצה לראות עולם ולהכיר אנשים חדשים.
זה פשוט כי לא היינו באותו מקום,אתה מבין.
אבל זה בסדר עידו,הכל יהיה בסדר.
אני מאמינה בך ומחזיקה לך אצבעות לאורך כל הדרך.
תזכור שאני המעריצה הכי גדולה שלך.
אוהבת ומעריכה מלא.
גל.
"But tell me does she kiss Like I used to kiss you? Does it feel the same When she calls your name? Somewhere deep inside You must know I miss you"