מחשבות, הגיגים ותפוח אדמה.

חודש טוב לכם..מנשמע?

מקווה שעבר עליכם יום נחמד, כי עלי ממש לא.

יום עמוס מדי, יום מעייף מדי, מהימים שאתה מוצא את עצמך נתמך באנשים הכי קרובים אלייך, הולך בין המון שממהר על אחד לענייניו, ואתה איכשהו עדיין מרגיש לבד.

רוצים פירוט?

הוהו, בקשה.

נתחיל את היום בצורה נחמדה. שירז, הילדה המדוברת קמה בבוקר.

-שירז קמה בבוקר.

מאוחר מדי בשביל להתארגן. סתומרת שאני עשיתי הכל הפוך היום, כולל ללבוש את החולצה הפוך, לחזור הביתה, וללבוש אותה בחזרה ישר.

-שירז התחילה ללכת ברגל לכיוון בצפר.

והתקשרה ליעל, שתמיד מעבירה איתה את הזמן בטלפון. יעל אמרה "בואי מהר למקום שאני עומדת בו כשאני מחכה לאוטובוס, אני עוברת שם עוד מעט, ומורן איתי!", והבינה מזה שיעל באה עם אמא שלה והיא כנראה תסיע אותה. בקיצור, בזמן שאני עומדת שם בתחנה, עובר אוטובוס. אני חושבת- 'לעלות, או לא? נהה, לא. יעל אמורה לבוא.' כשאני מסיימת לחשוב את זה, אני רואה את יעל מהחלון של האוטובוס מנופפת לי.

כן, גם אני רציתי לבכות מרוב יאוש.

כן, רדפתי אחרי האוטובוס.

לא, לא הספקתי.

כן, יעל ביקשה מהנהג לעצור.

לא, הוא לא.

כן, הלכתי ברגל.

לא, אל תצחקו עלי.

ללכת ברגל כשפיפסת את האוטובוסים זה כבר התחלה לא טובה של יום. בדוק.

- שיעור ערבית.

לינה ז**נה את השכל על שירים בערבית ליום הולדת (היא לימדה אותנו את השיר הזה של ערוץ הילדים), והיינו צריכים לכתוב ברכה לטל בערבית. (טל- ילד מהכיתה. לינה- מפלצת מורה לערבית. 'צטערת, התבלבלתי). היה זוועה.

- שיעור היסטוריה (שני-שלישי).

שרית מספרת שיהיה בוחן פתע מתישהו השבוע. ואז היא אומרת שהיא תודיע עליו יום לפני. מטומטמת. כל השיעור היא נתנה לי לדבר, מה שהיה מעייף במיוחד.

- שיעור רביעי.

בפתאומיות, נהיה לנו ערבית. לינה הזמינה אותי ללוח, ונתנה לי לכתוב איזשהו פועל בערבית.

אמרתי לה עוד לפני שקמתי ללוח שאני עדיין לא הספקתי לעשות את זה, והיא טענה שזה בגלל שדיברתי. אחרי זה הגיע הקטע שאני אמרתי לה ליד הלוח שאני בטח אטעה רק בגלל שאני עושה את זה מול כל הכיתה, ופעמיים אמרתי לה לתת לי לשבת, והיא, כמו מפגרת, "לא, לא, אני רוצה שתפתרי את זה!" "אני אפתור את זה, רק לא על הלוח!" וכן, כל זה קרה מול כל הילדים מהכיתה שלנו בערבית, כולל עוד כמה פוצים מח'7.

הסוף של כל הפרשה זה שהיה לי בלאק אאוט, שכחתי את כל מה שידעתי, ועד שהצלחתי להוציא מילה, לינה ערערה לי את כל הביטחון. היא צעקה עלי לשבת בחזרה, ואמרה לי שאני לא אעז להוציא מילה, ובטח שלא לשאול אותה שאלות, כי היא לא רוצה להסביר לי. לי. לזאת שהממוצע שלה היה 98 במבחנים ו100 בבחנים.

סופשיעור, אני מחכה שכולם יצאו מהכיתה, בשביל שאני אוכל לנגב את הדמעות. כל כך התאכזבתי מעצמי. ערבית, המקצוע היחיד שהייתי יכולה לקבל בו 100 בתעודה, מה שיכל להרים לי את הממוצע מאד, נהרס גם הוא.

-שיעור חמישי.

כן, שוב לינה. עזבו, היה מפגר, כבר אין לי כוח לספר.

-באוטובוס (בייביסיטר).

מסתבר שאני צריכה ללכת לבייביסיטר. הלכתי. אמרו לי שזה יהיה עד שלוש. סבבה.

הסיפור ממש ארוך. הקיצור שלו, זה שבסוף מצאתי את עצמי שומרת על תינוק בן 10 חודשים שהקיא על השטיח (אותו שטיח שהם תמיד מעירים לי כשאני עולה עליו עם נעליים), כשילד בכיתה א' הרביץ לי, וגנב לי ת'פלאפון בשביל לשחק בו.

חרא, חזרתי הביתה בשש וחצי.

- בבית.

תפסתי מקלחת באורך של שעה. היה לי יותר מדי קשרים בשיער.

קיצר, באמת יום חרא.

ממש יום חרא.

היום הכי חרא שהיה לי כל השבוע, או החודש.

אוף, אני שונאת ימים חרא. מה קרה לאופטימיות, הא?

כילו, פעם, הייתי מסתכלת על דבר, ורואה ישר מה שטוב בו.

נאממ..בואו ננסה לשחזר את זה. כן. למה לא!? יהיה מגניב!

זהו. אני אשתמש ביכולת הסופר על שלי להפוך כל דבר רע לטוב..והופ!

תראו איזה יום טוב קרה לי!

-הלכתי ברגל לבצפר.

חסכתי ניקוב, וגם שרפתי קלוריות, וגם לא איחרתי לשיעור..זה לא קורה הרבה.

פרט לזה,  הייתי צריכה את הזמן הזה לעצמי, כבר כמעט ואין לי אותו.

-שיעור ערבית ראשון.

לא הכנתי שיעורים, מזל שלינה לא בדקה אותם, וסתם לימדה אותנו שיר דפוק.

-שיעור היסטוריה (שני ושלישי).

מסתבר ששרית אוהבת אותי, כי היא כל הזמן נתנה לי לדבר בשיעור.

ובתכלס, היא אמרה לי שבוע שעבר שממש השתפרתי בהיסטוריה! אז אני מרוצה מעצמי בקטע הזה, כי היא מחנכת, ותמיד חשוב להתחנף למחנכות. תזכרו את זה לחיים.

-שיעור רביעי.

טוב, זה באמת היה חרא, אבל לפחות גיליתי שיש לי אחלה חברים^^

אורן עודד אותי כשלינה סתם צרחה עלי, והייתי דיי גאה בעצמי שכשלינה נתנה לאורן לפתור תרגיל אחר על הלוח, אני לחשתי לו את כל התשובות, והיא התאהבה בו XD

-שיעור חמישי.

סתם היה משעמם. לא למדנו כלום, היינו על המחשבים, ושיחקנו. שומדבר מעניין. "אין חדשות- חדשות טובות".

-באוטובוס (בייביסיטר).

נכון שהרביצו לי, נכון שהתינוק ההוא הקיא, נכון שהייתי צריכה לקחת את האחות ההיא לכל גני השעשועים בהרצליה..

אבל הרווחתי 100 שקל!!! 

תעשו טובה, ואל תקנאו כשאני אלך עם האולסטאר החדשות U-U

-בבית.

מזל שעשיתי אותה היום, ולא לא הייתי מוכנה למחר. מחר יש בריכה מטעם הבצפר..יהיה מגניב. ויש לי בגד ים חדשP:

אז, למרות שזה לא היה באמת יום טוב, ולמרות שכל הדברים הרעים עדיין נשארו, תמיד נחמד לראות את הצד הזה ביום.

רואים? במקום להתלונן על 5 שעות ביביסיטר, לשמוח על 100 שקל!

ומי כמוני יודעת, שלמטבע יש שני צדדים..

על האחד כתוב המספר, ועל השני סתם ציור משעמם.

אם תסתכלו על הציור, תקבלו כאב ראש מלנסות להבין מה זה לעזאזל, וסתם תתעצבנו.

אם תסתכלו על המספר, תשמחו, כי תזכרו שיש לכם כסףDDD:

ומי כמוני יודעת איך מטבע נראה! (לזהכיר למישו 100 שקל ועצם זה שאני פרסיה??).

רואים?

תמיד אפשר להעלות חיוך.

ואם תסתכלו גם על התיאור בלוג החדש שלי, תבינו איך.

לילה טוב ומלא חלומות פז וכאבי שיניים מהפלטה החדשה השקופה ששמים אחרי הגשר,

שירזית

נ.ב

תודה לאורן על התמיכה האינסופית. אתה באמת, באמת לא חייב לי כלוםD:

מזל טוב לבר, הראש לאריות בלי מוח בייקון!

תודה ליעל עם הפאה הצרפתיה על המתנות מחו"ל, ועל הכיף.

תודה רבה לרועי, שבאמת מוכיח כל מילה בבלוג שלו מחדש עד כמה הוא בן אדם טוב, שמגיע לו יותר ממה שהוא מקבל.

ותודה גם למגעילים, שמהם אני לומדת הכי הרבה..איך לא להתנהג.

אוהבת 3>

- - - - - - - ~ - (גלו את היוצא דופן)

עריכה- 16:16 (שעה מגניבה, לא?), 5.6.08

אני חייבת להתוודות.

אני לא יכולה להשאיר בתוכי את הסוד הנורא הזה!

אני לסבית!!!

נע, סתאאם.

מורן פשוט אמרה לי בתגובות שהיא זו שעצרה את הנהג, ולא יעל.

סורי מורני, על הטעות המבישה,

והנה חיבוק פיוס-

ולב, (הוא אפילו מודגש! קלטי את ההשקעה!)

3>

XDD אני בסטלה XDD