לעזור.
לעזור לעזור לעזור.
בחיים לא חשבתי שאגיד את זה, אבל דיי.
נמאס לי לעזור.
לכו, תמצאו לכם פראייר אחר.
לכי, לכי את.
כל כך ציפיתי ממך ליותר.
כל כך אכזבת אותי.
אני פשוט בלי מילים.
בטוח שאת לא תדעי שזו את. בטוח שלא תביני על מה אני מדברת.
למה בכלל שתביני?
כל כך כואב לי. אני כל כך מאוכזבת.
את מחזיקה ממני חברה אחת מאלף.
חברת 'מחזיק מפתחות'. כשצריך, שולפים אותה משם.
כשלא?
אז מתנהגים אליה נחמד, שלא תעזוב.
משקרים אותה במילים יפות.
* * *
הנה, אני שוב רואה אותי,
עוזרת, מסתובבת בכל מקום בשביל לרצות את כולם מסביבי,
ולא בגלל שאני פראיירית, אלא בגלל רצון טוב לעזור.
זה תמיד היה לי, תמיד היה איתי את הרצון להושיט יד, בין אם אני אקבל תמורה או לא.
זה גם ישאר בי.
כנראה זו תהיה תקופה. שאני אהיה מאוכזבת מכולם,
כי אני יודעת, גם אם אתם לא יודעים, שאני עזרתי לכל אחד מכם.
כל הידידים שלי, בין אם אני לא אוהבת אותם עכשיו,
בין אם אני ממש שונאת,
בין אם אני כבר לא בקשר טוב איתם,
אני עזרתי. לכולכם.
* * *
איזה נחמד זה,
לראות שלבני אדם תמיד יהיו תלונות.
למה אני אומרת בני אדם?
כי עליתי על משהו.
אני לא כמוכם.
אני לא דוחה דברים,
אני חושבת על חברים שלי,
אני לא נוטשת אותם בשעת צרה,
אני לא נוטשת אותם בכלל.
תגידו שאני אנוכית, סנובית, אגואיסטית. מה שאתם רוצים.
אני יודעת את האמת. אני בן אדם טוב.
אני לא צבועה ברמות שלכם.
אני לא משקרת ככה, כל כך הרבה, מאחורי הגב.
כנראה שאורן ורוני צודקים.
"אדם לאדם זאב."
זדיינו מפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
