פוגיליסטה

כששמעתי את הידיעה על יעקב אלפרון, הזעזוע גרם לי להפיל את בקבוק החלב. מיד הפסקתי את יובל המבולבל והעברתי לחדשות לצפות בדיווח.

אם למדתי משהו מטרילוגיית "הסנדק" הרי זה שצפויים לנו ימים קשים, עם עוד מקרים של חפים מפשע שנרצחים סתם, שחוטפים כדור שלא נועד להם, שנפגעים מהדף פיצוץ של מכונית שאינה שלהם, שפשוט נמצאים במקום הלא־נכון בזמן הלא־נכון.

דוֹד שחר, אח של אמא, סוחר ממולח מאין כמוהו (מסוגל למכור נעליים להוביט) טס לפני כמה שבועות לניגריה להתחיל שם עבודה חדשה. למרות הגעגועים שלי אליו, אני מקווה שהוא יישאר שם, לפחות עד יחלוף זעם.

כשצופים בסרט פשע, הכל נראה רומנטי ומרתק. טרנטינו אפילו מביא לך את ספר יחזקאל פרק כה, פסוק יז ככה בשביל המאאאגניבוּת. ואז כשמשהו כזה קורה באמת, המציאות נוחתת עלינו ואנחנו שוב נוכחות לדעת כמה זה מכוער, שפל ומיותר.

למרות שטל פרידמן אמר ב"חלומות בהקיציס" שזה לא סקורסזה כי אנחנו מדינה קטנה, פרובינציה, אז איך זה יכול להיות סקורסזה, וכו'

אמנם יש הרבה סרטי פשע משובחים, אבל בפעם הבאה שאתן צופות בכזה, זכורנה את מילותיי. כי כשמתפכחים ויוצאים לפרספקטיבה הנכונה, זו שרואה את הדברים נכוחה למרות כל התחקירים וסדרות הריאליטי שמראות עד כמה מאחורי המוח הקרימינלי עומד "בסך־הכל" אדם, נזכרים שוב כי עולמם הפנימי של אנשים כמו דון קורליאונה, וינסנט וגה או טוני סופרנו אינו עולה בערכו על עולמות קורבנותיהם.

אז מה אני יכולה לומר על הנרצח? כן, אני יודעת, הוא היה אדם, אב ובעל. הוא שילם מיסים, השקה את הפרחים בגינה וצם ביום כיפור.

ובכל־זאת הדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליו זה קדיש.

אותי מעניין יותר לדעת כמה זמן יחלוף עד שיתחילו עם בדיחות אלפרון. נו, הרי זה מתבקש, לא? יש מספיק אנשים בארץ שצריכים את ההומור השחור כדי לשמור על השפיות.

אפילו מוזר לי שעוד לא התחילו. או שאולי כבר מסתובבות כמה, אבל בשקט בשקט, שזה לא יגיע לאוזניים הלא־נכונות.

בטח יהיו כמה חכמולוגים מהאקדמיה שיתחילו עם, "איזה סוג של חלקיק ניתן לזהות בפיצוץ, חוץ מאלקטרון, פרוטון ונויטרון?" – "אלפרון!"

דרך־אגב, הפעם אבין אם אף אחת לא תגיב, כי זה קצת מדאיג להשאיר את דעתכן בנושא זה. לי אישית לא אכפת מתגובות ואיומים מצד ארגוני הפשע. הנה, אפילו אפרסם את הכתובת שלי כדי להוכיח שאני לא פוחדת מהם.

הכתובת שלי היא: פהתע://קחע.ישראבלוג.מס.יל/מאיצור

יש לי חרב של האטורי האנזו. אני מוכנה.