פוגיליסטה

סוף סוף היה לי זמן להעביר את כל חומר החקירה למחשב.

נתחיל בטיסה לספרד. מטעמי חסכון כלכלי נאלצנו לשבת חמשתנו (אמא, סבתא סוזנה, דודה איילת, תום ואנוכי) כולנו על כסא אחד:

את התצלום הזה אני בעצם צריכה להשמיד כי רואים שדיברתי בטלפון, וזה אסור במטוס

ביום שני חגגנו את יום הולדתה של ביאטריס, הדודה של אמא (מהצד של סבתא סוזנה):

בתוך העוגה זו בובה, לא קרובת משפחה

ביקרנו גם אצל נסטוֹר, אח של סבואלו. יש לו כלב נקניק בשם מוּקי. חמוד כזה. קפץ בשמחה. כשכש בזנב. נתן לתום ביס.

אבל לא, הוא באמת כלב נחמד. מסוג הכלבים שיכולים אפילו לשחק בסרטים.

(אני כמובן מדברת על סרטים כמו "כלבם של בני בסקרוויל"…)

ביום חמישי לקחו את אחי בפעם הראשונה בחייו להחלקה על הקרח:

משמאל זו דודה איילת, מימין זו קארינה (הבת של ביאטריס)

ופגשתי סוף־סוף את אמא של סבתא סוזנה (מסתבר שיש לי יותר מסבתא־רבא אחת):

זו זו שמימין (משמאל זו אמא, למי שעוד לא מזהה)

לא טיילנו בכל רחובות בואנוס איירס מהסיבה הפשוטה שהיא משתרעת על־פני 203 קמ"ר וזה לא כולל את המחוזות שמסביב המשתייכים לה. רק לצורך השוואה, תחום השיפוט של כל תל אביב יפו הוא 52 קמ"ר בלבד. אבל בחלק שטיילנו בו היה נחמד לטייל:

משמאל זו אלכּסיה (עוד בת־דודה של אמא), מימין זה ארנסטו (חבר של אלכּסיה)

אמא מאוד שמרה עלינו כי היא אמרה ששם יש הרבה עבריינים ויכולים בקלות לחטוף ילדים, בעיקר כאלה שלא מבינים ספרדית. (הילדים, לא העבריינים.)

שם אי־אפשר לסמוך על זרים. שם, כמו שאומר הפתגם, human to werewolf.

בפעם הבאה שאטוס לשם, אולי אבא ירצה להצטרף. בכל אופן, אני מחכה שהם יבואו לטיול פה בארץ. אקח אותם לסביח של עובד.

!Buenas noches¡