פוגיליסטה

ביום שישי של ראש־חודש אב (תחילת אוגוסט) נסענו להורים של אבא. נשארתי שם יחד עם אמא בזמן שאבא ותום נסעו יחד עם סבא אריה לתצפית כוכבים במכתש רמון. (מאוחר יותר הצטרפו אליהם גם סבא יונתן, גיא ואיילת. היה שמח, כך מדווח כתבנו בשטח.)

למחרת הגיעו גם בני־דודיי והוריהם, ומיד התחלנו יואב ואני את המשחק האהוב עלינו:

למשחק הזה יש יותר משם אחד; למשל, "למי היד הארוכה יותר" או "למי הלסת החזקה יותר"

אחר־כך עשיתי עוד קצת פוזות למצלמה בחולצה שקיבלתי ביום־ההולדת האחרון:

יצחק קלפטר הוא במיטבו כשהוא מופיע על חולצה

אחרי שהוא צילם את התמונה הזו, אבא אמר, "אני כל־כך מאושר שיש לי ילדה יפה כמוך, מאי."

"דבר איתי בציונים, אדוני," עניתי לו, "דבר במספרים. כמה מאושר אתה בדיוק?"

"94 קילוגוּר בערך," הוא ענה. "ואת היופי שלך אני מעריך ב-6.7 סנטיהלן פחות או יותר."

חוסר הדיוק המקומם הזה הכעיס אותי כל־כך שפשוט נעמדתי וניסיתי להתנפל עליו:

הוא הצליח להתחמק, אבל לפחות יצאה מזה עוד פוזה למצלמה בה הראיתי את יכולתי החדשה לעמוד (על שלי)

אחר־כך צפינו במוקדמות האולימפיאדה, בעיקר בתחרויות שיקבעו מי יישלח לבייג'ין בענף הג'ודו:

יאללה, הוא חשוף, נעמה, תעשי לו אִיפּוֹן!

תום ראה שהוא צריך לחזור לכושר, ולכן למחרת היום הוא עשה יוגה ולא הפסיק עד שהוא ריחף והגיע לכריות שבתקרה:

כן, יש לנו כריות בתקרה, וזה לא מוזר בכלל!

עד כאן המקבץ האחרון. ט"ו באב שמח לכולן!