תינוקי\
מהיום שהיא עוטפת את גופו בזרועותיה
עד היום שהיא נופלת על כתפיו
היא אומרת לו מילים שאת פישרן הוא לא יודע
אבל איך שהוא אוהב שהיא לוחשת לאוזניו
תינוקי, ילדי הקטן
שים את ראשך בחיקי
אמא שלך תשיר לך שיר
שיר אהבה תינוקי
מלאכים שמים בלילה את ראשם בין הכנפיים
אפילו הם ממהרים אל החלום
ואפילו הפרחים סוגרים ריסים ועפעפיים
גם לך הגיע זמן את העיניים לעצום
תינוקי, ילדי הקטן
שים את ראשך בחיקי
אמא שלך תשיר לך שיר
שיר אהבה תינוקי
מהיום שהיא אוספת את גופו בזרועותיה
עד היום שהיא רק דמות בחלומו
היא אומרת לו מילים שאת פישרן הוא לא יודע
הוא נרדם כשהוא עטוף בשיר הערש של אמו
זהו, אני כבר ילדה גדולה. אני לא יוכל לחזור לילדות, ילדות שבחיים לא היתה לי. אני בחיים לא יסלח להם שהם לקחו לי אותה. הם לקחו אותה מבלי להניד עפעף, הם לקחו אותה אפילו מבלי לשאול, מבלי להתחשב, מבלי לשים לב. כנראה אף פעם לא ההיתי חשובה להם.
אני לא ביקשתי הרבה. לא ביקשתי בגדים, לא ביקשתי כסף, לא ביקשתי צעצועים, הדבר היחידי שביקשתי זה שתהיו קרובים אלי, שתיהיו איתי, שתתנו חיבוק, נשיקה ושתגידו לי שאתם אוהבים אותי. היום אפילו את זה אני לא מבקשת. היום אני רק מבקשת לברוח ממכם.
תמיד דימינתי את עצמי כמו באגדות. משפחה שאין לה כסף, אין לה מה לאכול, אין לה איך להתקיים, והדבר היחידי שמחזיק אותה, זאת האהבה שיש למשפחה אחד כלפי השני. אבל, כמובן, זה רק דימיון. דימיון שהוא בדיוק ההפך מהמציאות.
תצאו מהמסגרת, מהבועה שלכם, תראו שגם אני פה. אני פה! אני פה כדי לחיות. אני לא פה כדי להיות השק איגרוף שלכם.
למה ההיתי צריכה לגדול לעולם כל כך מכוער?
רע לי. אני סובלת. לא שזה אכפת למישו.
אני צריכה חיבוק.
מי שרואה אותי, מחוייב לתת לי את החיבוק
הכי גדול שהוא נתן למישהו אי פעם.