זה לא אמיתי

הכל סתמי, אין משהו מיוחד, הכל שגרתי, אין רגש, אין מוטיבציה לכלום, אנשים דואגים לתחת של עצמם ולא שמים זין על אחרים, אנשים פוגעים ומעליבים אפילו בלי לשים לב, אין לחץ, אין מנוחה, אין כח, אין עצבים, לא שמח, לא עצוב, פשוט בור עמוק שלא נגמר.

ואני? אני סופגת הכל בשקט בלי להתלונן. בסופו של דבר זה יצא החוצה.

מאוכזבת מתמיד, רוני.

מה נסגר פה? למה אנחנו צריכים להענש ולא להיות במפעל שהשקענו בשבילו את הנשמה?!?!

נעלבנו מאפק, ומחלק משכב"ג הדר שאפילו לא הסתכל לנו בעיניים.

למה אנחנו צריכים להענש על משו שעשינו מתוך חוסר ידיעה? בגלל משו שכיביכול לא קרה בגללנו?... למה אנחנו צריכים להענש כדי שאנשים אחרים ירגישו רע?

איפה הצדק?

אני יודעת שזה אולי יקומם כמה אנשים, אבל ממש לא אכפת לי. אני יודעת שבכיתי בגלל משהו שחשוב לי, ולחלק גדול לא היה אפילו אכפת.

הכל חרא, הכל זבל.

                              מה שנשאר זה רק להרים ידיים.(?)

*אני צריכה מישהו שיעודד אותי, יש מתנדבים?*