המשך הסיפור הזה:
משפט אחרון- עד שבסביבות פורים היא חדלה לשתוק, היא החלה לדבר...
-
היה זה בשיערו חברה אשר נושאו המרכזי היה "קושי", היא לא חשבה להשתתף בדיון כאשר המורה יעל שאלה: "האם מישהו מכאן חווה קושי עכשיו או בעבר?" אולם המילים יצאו מעצן, בעצם הן נשפכו ושיר לא הכזיבה, היא תארה את כל הקושי בבהירות ובלא נימת-כאב, כאילו מדובר במישהו אחר, היא התגלתה כבעלת לשון חריפה ובני כיתתה החלו לגלות בה עניין, "למה שתקת עד עכשיו?" שאלו המבטים והיא הבחינה בהם, "אני לא יודעת" ענתה בשפה רפה. היא חשבה שהיה זה מאורע חולף אולם לא, היא התקבלה בכבוד לחברה וכעבור חודשיים כבר נשכחה מלב שיר הישנה ונדמה היה כי מימים-ימימה נמצא מקומה במרכז הכיתה, בין כל החבר'ה המקובלים. אולם שיר זכרה גם זכרה.
כחלוף הזמן כשמור נעשתה לחברתה הקרובה יצא להם לדבר באחת משיחות הנפש המשתפכות שלהן על בנים ושיר ספרה על רגשותיה הישנים לניר, ועד כמה שהוא פצע את ליבה בעבר בהתייחסו למור ולא אליה, מור נראתה המומה אך צחקה בחביבות: "מי בכלל שם עליו? בטח שלא אני!", עכשיו היה תורה של שיר להיות המומה, אולם היא התעשתה במהירות לפחות ככל שיכלה והמשיכה בשיחה הקולחת.
הימים כמנהגם זרמו והזמן חלף, ואז ביום אחד רגיל זה קרה: ניר היצע לה חברות! שיר התלבטה מה לומר והסבירה בשפה קצרה וברורה שלא, היא לא חפצה בחברות עמו והיא פשוט, כן מסרבת. הוא נזהם ובקול מוזר שאל את השאלה הפשוטה: "מדוע?" היא בררה את מילותיה בקפידה ולבסוף ענתה:" בשעות הקשות שלי ייחלתי למעט תשומת-לב ממך והדבר הזה לא הגיע מה שפצע את ליבי ושבר את האריות ממני, אז כעת?"
הוא נהם כבר לחלוטין:"הן...הרי..." החל לגמגם, עצר קמעא והמשיך: "אני דווקא כן שמתי לב וראיתי את האיכויות והתוכן שיש בך ואין לאחרות, אך בכל פעם שניסיתי להביט בך, להסתכל הסטת מבטך והתחמקת", יהא לא האמינה: "ומור?", "מה איתה?" תמה, "מדוע? מדוע התייחסת אליה? אתה אהבת אותה! לא אותי.",
"מור הייתה בשבילי רק אמצעי להשיג את מבטך, את תשומת ליבך, חשבתי שאינך רוצה בי ולכן ניסיתי לגרום לך לקנאה וע"י כך.... ע"י כך כן תחפצי בי" ושיר בשלה: "ואותה פעם שאמרת לדניאל (שם החבר) שאתה חושב שאתה מחבב אותה? אותה פעם שבה מוטטת את מה שכן נשאר בי?", הוא הצטחק: "אני שמתי לב שאת שם, ראיתי אותך ו..." הוא נבוך "אמרתי לך, כך רציתי לעורר אותך לשית ליבך אליי" עכשיו היא הבינה, הבינה את הכל וענתה, קצת באיחור: "אם רק הייתי יודעת, אם רק הייתי משכילה להבין אז..." היא הפסיקה והוא דרוך שאל אותה: "ומה עכשיו איתנו", "חברים, לא?",
הוא הנהן בראשו באהבת אין-קץ ונשק לה....
Super Cherry /Little Cherry
שמי שקרא את הכל מקבל חיבוק ענק.
בקשר לתיבה של תמיד,
היו לי קצת בעיות איתה אז עוד מעט אוסיף אותה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
