the last dairy

אני מרגישה נטושה ומי יודע למה.

   קשה לי, קשה לי, קשה לי

טוב, יש אפשרות לסבור שזה בגלל קמתי משינה ואני עדיין מטושטשת

אבל אני לא אאמין לכם, כנראה שזה פשוט אני.

אני חייבת עידוד

ואם אפשר גם חיבוק/נשיקה
מישהו יכול להגיד לי למה זה ככה? אני כ"כ גרועה?

או שאולי....נעבור לזווית האופטימית:

טוב לי,

יש לי ראש תקין

יש לי לב פועם,

יש לי ידיים נעות,

יש לי משפחה ממיוחדת,

  יש לי חברות מדהימות,

וזה עוד כלום מתוך השלל, אז למה אני עוד בוכה?

אז כדאי שנפרד בנימה האופטימית למען לא אחזור להיות קודרת,

מצטערת על הפוסט המוזר, אבל מה לעשות רציתי לפרוק,

זווית ראייה לעת עתה: משתנה לטובה

   
יום טוב לכם,

LOVE המתבגרת שמשעממת אתכם יום אחר יום

אבל אתם סלחים לה כמובן...

אגב, מישהו רמז לכם על תגובות אוהדות?

מלבד זאת, חכו לעדכון הגיוני!(וזה היה ציווי)