-חזרתי-
אז כפי שבוודאי קראתם, חזרתי לבלוג.
הייתי צריכה את ההפסקה הזאת,
הייתי צריכה לפרוק את הרגשות שלי, אבל בדרך אחרת מאשר כתיבה.
סחבתי על עצמי רגשות של 3 שנים.
אני באמת מודה לכם על התגובות החמות,
זה רק מוכיח לי כל פעם מחדש עד כמה אתם מקסימים.
במשך הזמן שבו לקחתי הפסקה מהבלוג,
יצא לי לחשוב על כמה דברים, בעיקר על אופן התפיסה שבה אני מקבלת אותם.
עיקר לקיחת פסק הזמן הזה קרה בגלל החברות שלי,
אבל על זה אני אדבר בהמשך הפוסט.
עוד הפעם, רציתי להגיד שאתם מדהימים, תודה על כל העידוד וההבנה,
זה באמת חשוב לי.
בימים הקרובים אני אעלה עיצוב חדש, די נמאס מהסגול הזה, לא?
ועכשיו לחלק השני והיותר חשוב של הפוסט.
החברות שלי.
למה אני מרגישה שאני "מאבדת" אותן?
למה אני מרגישה שאני לא יכולה להיפתח אליהן, ולספר להן את מה שאני מרגישה?
האמת העצובה היא שאני מתחברת יותר לילדות שאני מכירה דרך האינטרנט,
מאשר לחברות שלי. החברות שלי, שאמורות להיות מקור תומך ומבין, פשוט לא שם בשבילי.
אני לא אשקר ואגיד שניסיתי לשבת איתן ולנסות לנהל איתן שיחה רצינית, כי אני לא.
בשנה- שנתיים האחרונות התוודתי לאופי האמיתי שלהן.
את הדברים הכי חשובות שקרו לי לא סיפרתי להן, וסיפרתי לילדות מהאינטרנט.
כמו ההתאהבות שלי במשך 9 חודשים.
אני אספר לכן דבר שקרה בשבוע האחרון עם ילדה שאני כביכול מכנה "החברה הכי טובה שלי".
אותה חברה, הכירה לפני חצי שנה נער, בן 16 דרך תוכנת המסרים הידועה ICQ.
הם דיברו, ובהמשך הזמן התקרבו יותר ויותר.
לאחר שלושה חודשים, הוא הציע לה חברות. אני חייבת לציין שאותו נער לא ראה אותה מעולם.
היא ראתה אותו רק פעם אחת, בתמונה שהייתה בשין שלו, ולאחר מכן נמחקה.
אותה חברה כאמור, הסכימה להצעת החברות המפתה, למרות שלפי מה שאמרה לי, לא הרגישה דבר
כלפי אותו נער, אבל החליטה להתנסות ב"אקשן " שיש כאשר יש לך חבר.
היא נפרדה ממנו כעבור שבוע, היא הרגישה לא בנוח כאשר הייתה חברה שלו.
במשך אותם חודשים שבהם הכירו התוודתי לכמה אובססי הוא כלפייה.
הוא דיבר איתה על חתונה, על כמה שהוא אוהב אותה, וכו'.
לפני שבוע הם קבעו להיפגש.
לפני כמה ימים הוא שלח לה ב- ICQ מין אתר שמסביר איך להתנשק, ועוד כמה דברים...
דיברתי עם חברה שלי שנמצאת כרגע בחופשה בארצות הברית, ושתינו החלטנו לדבר איתה,
מתוך רצון לשנות את דעתה.
דיברנו איתה והסברנו לה עד כמה אותו עניין לא לדענו, אבל היא? התעצבנה וכעסה.
ניסיתי לדבר איתה ולבקש סליחה, אבל היא אמרה שאנחנו לא נקבע לה מה לעשות, ולא נתערב לה בחיים.
ברגעים אלו היא נפגשת איתו. קבענו שאני אבוא לישון אצלה, אך היא ביטלה את הכל לטובתו.
למעשה, לא כעסתי בגלל שהיא ביטלה, דווקא הבנתי אותה, הרי סה"כ, לא בכל יום היא יכולה להיפגש איתו.
כעסתי בגלל האופן שבו היא עשתה את זה, בקלילות רבה מידי לטעמי.
הבנתי שאין לי עם מי לדבר, ולכן הרמתי ידיים. אני צריכה לציין שבשעות הצוהריים הוא שלח לה הודעה,
שבה כתב שהוא מעוניין להביא עמו חבר [ מה שמסביר על הכוונות שלו.]
כבר לא אכפת לי מה קורה ביניהם, שתעשה את מה שהיא מוצאת לנכון. אני לא אתערב יותר.
בפעם הבאה אני אלמד לא לבטוח בחברות שלי יותר. מסתבר שאני אל מכירה אותן כמו שחשבתי.
לכל אחת יש אינטרסים משל עצמה.
עריכה- " איפה אתה? "- " אני עוד שנייה מגיע."
שנייה שלקחה שעתיים. הם לא נפגשו, היא חיכתה לו שעתיים שלמות, והוא? הבריז.
למה אתם שואלים? הוא לא יכול. למה הוא לא הודיע? ציטוט מפיו- 'לא רציתי לבאס אותך מאמי.'
נכסתי ל- ICQ, וזו ההודעה שנשלחה- " בא לי למות. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי".
נבהלתי, לא הבנתי למה היא משתמשת בתיאורים כאלו. אבל כמו שאמרתי- אלו רק תיאורים.
היא בכתה לי במשך שעה, וסיפרה לי כמה שהוא מגעיל, ושהיא שונאת אותו. ואני? הייתי צריכה להקשיב, לעזור,
לומר " לא נורא מאמי, הכל יהיה בסדר, הוא לא שווה את זה ", להיות שם בשבילה.
אני הייתי צריכה לנחם אותה. דבר שלא היא ובטח לא החברות האחרות עשו מעולם.
אני מצטערת שהפוסט יצא ממש ארוך, אבל אני אשמח אם תגיבו.
זה ממש חשוב לי.
כאמור מי שמגיב לי אני אגיב לו.
שיהיה לכם לילה טוב, ועוד הפעם, תודה על הכל.
שיר, שדרך אגב סוגדת לג'סי מקרטני3>
3>
* אני מצטערת שהפוסט הקודם נמחק, סליחה למי שהגיב. הייתה בעיה. תודה למאיו המקסימה שהעלתה את הפוסט 3> *
בבלוג זה
בכל הבלוגים
