| 11/2008
מסעות רון בארץ הקודש
השעון מצלצל והשעה היא אחת עשרה וחצי בבוקר,רון מקלל את השעון על העוול שגרם לו ונאנח על מר גורלו במיטתו.
הוא יודע שבקרוב יהיה חייב לצאת אך הוא מנצל כל שניה מרגעי הפז האלו של חמימות תחת שמיכת פוך בבוקר קריר.
בסופו של דבר מחליט רון לצאת ממיטתו,הוא מדדה לו אל עבר חדר האמבטיה
בצעדים של שיכור,עיניו עוד לא הסתגלו לעול הפתאומי של האור בבוקר לאחר
שהקפיד להתקל בכל קיר בדרכו לשם הגיע רון אל הכיור,והחל בהכנותיו ליום
מיוחד שכזה.
בדרך כלל הייתם מצפים לראות את רון בשעה שכזו בחולצת טריקו מוכתמת ותחתוני בוקסר שלא החליף כבר יומיים.
אך לא היום! היום רון הולך לבנק והוא כבר מגולח למשעי,לבוש במיטב בגדיו
שהם חולצה מכותפרת ללא כתמים וג'ינס שפעם היה כחול והיום הוא דהוי-בדיוק
הצבע המתאים.
כבר קרוב לשנתיים כרטיס האשראי של רון מבוטל,אתם בטח חושבים שאלו קשיים
כלכליים או שרון הוא קורבן לבירוקרטיה בלתי אפשרית אך ממש לא,רון פשוט לא מסוג האנשים
שהתמזל מזלם להגיע אל סניף הבנק בשעות המתאימות,להם.
אך היום זה עתיד להשתנות,ביום רביעי האחרון פגש רון את ידידו נוח שסיפר לו
על הסניף ברחוב הבשן בתל אביב,שם לא יהיה עמוס כמו בשאר הסניפים.
רון התרגש מהתגלית ושמח בליבו על החלטתו לשתף את נוח בתוכניתו הסודית,רק
אדם מיושב כמו נוח יכל לסייע לו בתוכניתו,שאר האנשים פרועים וקלי דעה
ואינם מתייחסים בכובד ראש למכשולים בירוקרטיים בלתי אפשריים.
אך למרות התרגשותו הרבה של רון הוא החליט לדחות את ביקורו בבנק לשישי,הרי
חמישי הוא סוף השבוע,כל האנשים הסבירים מסיימים ביום זה את הסידורים
שלהם,התורים בלתי נסבלים,פשוט אסור לצאת מהבית!
בשעה שתים עשרה סיים רון להתארגן וכבר היה בתחנה הקרובה לביתו,ממתין לאוטובוס.
למרות סלידתו הבלתי נמנעת של רון מתחבורה ציבורית,הוא נאלץ היום להשאיר את רכבו בבית,כחלק משיקול נועז בתוכניתו.
רון ממתין וכשהאוטובוס מגיע הוא מזנק עליו כפנתר,בורח מהשמש הקופחת שבחוץ.
אך אבוי,גם באוטובוס אין מנוס מיום חם שכזה,כמה הפכפך הוא מזג האוויר,רון
משלם ומתחנן בליבו שלא יהיה עודף,אך לרוע מזלו הגרוע מכל קורה ורון נאלץ
לאסוף את השקלים הלחים מידו המיוזעות של הנהג.
לאחר נסיעה קצרה רון יורד ברחוב הבשן,ומגלה דבר שגורם לו אושר-כל מקומות
החניה שהצליח לראות תפוסים,רון חייך לעצמו על תוכניתו הנהדרת שגרמה לו
להשאיר את רכבו בבית והמשיך אל סניף הבנק.
הוא הביט קלות בשעונו השעה הייתה שתים עשרה וארבעים ושלוש דקות ורון התקדם בעליצות אל סניף הבנק.
הוא נכנס מבעד לדלת אך הסניף נראה ריק באופן מחשיד.
הוא סרק בזהירות את המקום וניגש אל הפקידה שנראתה לו הכי פחות מאיימת,רון
קידם את פניה בברכת שלום חביבה,הפקידה הרימה את עינייה מהעיתון נחרדת
לראות לקוח בשעה שכזו,מי שכח לסגור את דלת הכניסה?
"כרטיס האשראי שלי לא בתוקף כבר שנתיים ואני אשמח לחדש אותו,אם תועילי לעזור לי" אמר רון בחביבות מאולצת מעט.
"אני לא מבינה,שמת לב לשעה?" שאלה הפקידה המומה מחוצפתו.
"שמתי לב ובדקתי גם ולפי מה שנאמר לי הסניף פתוח עד השעה שתים כל יום" אמר לה רון.
"אבל בימי שישי הסניף פתוח עד השעה שתים עשרה,תראה לא כל אחד יכול לבוא מתי שנוח לו" אמרה לו הפקידה.
"אבל האמת היא שהיום דווקא ממש לא נוח לי,ואם הייתי בא לכאן בשתים עשרה
בלילה כשיורד גשם בחוץ גם אז היית יכולה להגיד שאני בא מתי שנוח לי?" רון
הרגיש מרוצה מעצמו על הברקה שכזו.
אך הפקידה לא התרשמה,ובשעה שתים עשרה וחמישים וארבע דקות רון כבר היה מבחוץ לסניף,צועד מושפל ומובס אל ביתו.
גם כן דיסקונט האלו עם הפרסומות שלהם,ממש לא פתוחים מתי שנוח לי,חשב לעצמו רון.
רון ניחם את עצמו בגביע גלידה,הוא ישב בחוץ,באמצע הרחוב התל אביבי הסואן
וחשב לעצמו למה מרבית האנשים מתעקשים להתעורר בשעות הכל כך מוקדמות של
הבוקר,הוא לא מצא את התשובה אך הוא מאוד נהנה מגלידת התות שלו.
| |
|  כינוי:
Lore. בן: 36 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
