איך רוקדים טנגו בשלוש?
אני לא באמת יודעת, ועוד לא פגשתי מישהו שבאמת יודע
זה הכל ניסוי ותהייה, לרקוד עם עקבים על רצפת הקנאה
שבירה כמו זכוכית דקה
לרגע להתמסר לאחד
וברגע הבא לכאוב עם השני
לרגע לתת לתשוקה להוביל
ואז להסחף בנהר הדמעות של התסכול.
השאלות שמתגלגלות כל הזמן בראש
עם מי לרקוד עכשיו?
איך לאהוב מבלי להפגע?
לאיזה צד הדמעות יזלגו?
ומתי הפרידה הבאה?
והלב לא יודע להגיד
הוא מרגיש את האהבה זורמת, ואני מרשה לו להוביל
אבל הראש לא מוכן לשחרר את הספקות
הראש צריך תשובות אז הוא מתחיל לעוות את המציאות לסיפורים
לעגל קצוות איפה שנוח ולהמציא צעדי ריקוד שלא נראו קודם
הראש מחפש תשובה אחת ברורה, תבחרי כבר- הוא מפציר בי
והלב מחייך אליו יודע שזה לא בעיה שמצריכה פתרון
אלא תנועה שמבקשת להתקיים
ולפעמים הרגליים מסתרבלות וזה קצת מביך וקצת מצחיק וגם קצת כואב ולא נוח
ולפעמים אנחנו עומדים בפריז מלא שמספר על חיים שלמים של יופי ואהבה
לפעמים נעים שם ולפעמים אני רק רוצה לשחרר אחיזה
כי הכל גועש ורועש מידי
ואני יודעת שעוד רגע המוזיקה תגמר
ואמשיך להתגלגל ולרקוד בין הלבבות המבולבלים שלנו
גם בתוך הדממה
שמגבירה את הפחד לשבור
הפחד לאבד שלא מאפשר לתנועה לזרום
ואני בתמימותי רק רוצה לראות לאן יוביל אותי הצעד הבא, גם אם כבר כואבות לי הרגליים
הלב ממשיך להוליך
ואני מבקשת לראות יותר מקרוב
להרגיש יותר כדי לדעת שאני שם
להביט הישר לתוך המראות הצלולות שרוקדות איתי
יד אחת בכל צד אוחזת במסע משלה
ומבקשת
מה היא מבקשת בדיוק?
לאהוב ללא גבולות, להכנע לקיים
לראות ולהיות מי שאני באמת, מחוץ למשחקי החברה ולסיפורי האגדות
לראות את עצמי במלאות
לראות את האחר במלאות
עם כל קשת האמיתות שאנחנו קורנים
עם כל הצבעים שצובעים את רחבת הריקודים
הכההים כמו הבהירים מציירים את צעדינו
ולי נשאר רק להביט, בלי לשפוט ובלי לחפש תשובות
רק להביט מה נמצא שם
להקשיב לכאוס המשולש הזה
להביט היישר בתנועה שמשתנה בלי הפסקה
בריקוד של אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
