נמאס לייייי.
זה לא שאני לא בקשר טוב עם ההורים שלי,
להפך.
אבל למה לבקש ממני להיות משהו שאני לא?
פשוט לא.
אני יודעת שאני לא עדינה-אני מגושמת.
אבל לא צריך להזכיר לי את זה כל הזמן.
מצפים ממני להשתנות.
אבל איך ?.
זאת אני.
אם בטעות דרכתי על אמא שלי,
לא צריך ישר לצעוק-
'פרה!!'.
אני יודעת שאני פרה~D:
לא צריך להזכיר את זה כל הזמן.
זה שאני לא מסדרת את המיטה י-ש-ר כשאני קמה זה לא אומר
שאני פרה.
או שאני לא סוגרת את הארון עד הסוף.
'מווווו~.'
זה שאני לא הבת שכ-ל הזמן מחבקת או מתעניינת,
לא הופך אותי למשהו רע.
ולא צריך כל הזמן להגיד לי-
'תראי איזה ילד טוב אח שלך,
או רק בן 3 ושם את הנעליים במקום כשהוא נכנס הביתה".
וגם לא בצחוק.
זה פוגע.
הם פשוט לא מבינים.
אני לא יודעת מה לעשות עם הבלוג.
מצד אחד-אני כ"כ צריכה אותו.
מצד שני-אני די מתמקדת בבלוג הכפתורים.
ובכלל,כמות התגובות ירדה.
מאוד.
לוחשוב.
אני,עם מחנק בגרון,
אלינצ' לינצ' לינ לי ל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
