ששששששששש , זה סוד (=

לשרוד עם זאבים – מישה דפונסקה

זהו סיפורה האמיתי של מישה, ילדה בלגית בת 7 שהוריה נלקחו על ידי הנאצים. מישה כמו כל ילד קשורה מאוד לאמה, היא מחליטה לצאת לחפש אותה – עד שתימצא.  היא מקיפה את אירופה ברגל במשך ארבע שנים, מצוידת במצפן שנתן לה איש טוב אחד. היא פוגשת בחבורת זאבים ומסגלת את עצמה אליהם כאילו הייתה אחת מהם.

מישה אינה מפחדת מחיות, הם לעולם לא גרמו לה לרע, לעומת בני אדם .

מה למדתי מהספר ?

אני למדתי מהספר, שלמען האהבה אפשר לעשות הכול , ושרק השמיים הם הגבול. אני קיבלתי מהספר אומץ רב, ואפשר לומר שאף אהבתי לחיות גדלה.

אני ממליצה בחום על הספר "לשרוד עם זאבים" , ספר מרתק, מעניין, כזה שאתה לא רוצה להוריד ממנו את העיניים אפילו לא לשנייה – ספר כזה, שאתה יכול לקרוא אותו מלא פעמים ולהתרגש כול פעם מחדש. לא להאמין שילדה בגיל כה קטן יכולה לעשות מאמצים כה רבים.

לכן, כמו שהחוויה נשארה למישה בלב, לטוב ולרע. הספר ישאר איתי בלב כאילו עברתי את אותה החוויה בעצמי.

מה הייתי שואלת את מישה ?

מה היא הייתה עונה ?

שאלה - בת כמה את כיום?

-          כיום אני בת 40, נשואה לבעלי האהוב מוריס ויש לי ילד.

שאלה - האם את חולמת על מה שקרה לך בלילות?

-          כן , יוצא לי לחלום על זה לעיתים קרובות, זה מטריד אותי מאוד אבל אני מנסה להתגבר על זה.

שאלה – אם היית יכולה לחזור לרגעים בהם היית עם הזאבים , היית חוזרת אליהם?

-          תלוי, הרעב, הצימאון, הקור והכאב שתקפו אותי שם היו נוראיים- ובשביל להרגיש אותם לא הייתי חוזרת בחיים. אבל בשביל להרגיש את האהבה והחום וכמובן העזרה שאותם זאבים העניקו לי הייתי נותנת הכול.

שאלה - האם את מצטערת על הרגע שבו החלטת לצאת למסע הארוך והמפרך הזה?

-          לא , בכלל לא המסע הזה לימד אותי לחיות באמת, לשרוד ולהבין שהכול ניתן לעשות – גם אם קשה וכואב. בכול זאת, היו מצבים שהייתי מעדיפה שלא לחרוט בליבי, למרות שזה פעם בחיים, זכות ואחריות שאלוהים נתן לי לעבור.