פתאום נהיה לי עצוב ופתאום גם נפל לי האסימון, שאני לא אראה אותו יותר. בטח בעוד יומיים הכל יראה כבר אחרת וכשאני אקרא את המילים האלו שאני כותבת עכשיו, אני אצחק על עצמי ועל כמה שזה עלוב. בכל מקום אני תמיד מוצאת את האחד הזה שמתחשק לי להכיר, את האחד הזה שמתחשק לי להתגרות בו ולפלרטט איתו, כי כנראה שיש בו משהו שעושה לי את זה. אז גם הפעם מצאתי לי אחד כזה, אחד שמגיע לעבודה רק בימי רביעי וחמישי, כבר הספקתי להבין את זה. והאמת היא שהוא בכלל לא הטעם שלי ובכלל לא כלום, אבל כנראה שיש משהו אחר. ואולי הכל זה רק בגלל ה'משחק' הזה שיש לי בראש. רק הרצון הזה לסמן עוד וי נוסף ברשימת האנשים שמעוניינים בי או משהו כזה.
זה יותר קורה אצלי בראש מאשר שזה קורה באמת, ובתור אחת שאוהבת לפנטז ולחלום ולפעמים גם לשאול מה היה קורה אם ואם ואם, סביר להניח שזה באמת רק אצלי בראש. ובכל זאת, אני לא יודעת למה, אבל קצת עצוב לי שזאת הפעם האחרונה.
ויש משהו דפוק ומעצבן בעובדה שדווקא עכשיו התחלתי להתחבר אל אנשים בעבודה. דווקא עכשיו כשאני צריכה לעזוב.
אז קצת עצוב לי עכשיו, אבל בטח בעוד יומיים אני לא אזכור כלום.
כי ככה זה תמיד.
אז סה"כ היה נחמד, ובאמת שנהנתי.
פרידמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
