"עצי התאנה מפיצים סביבם ריחות בשומים של תחילת הקיץ.
אני יושבת על שפת הבאר וממתינה לו. כל כך צעירה, רק בת ארבע עשרה, וכבר יודעת שההמתנה הזו הופכת אותי לאישה.
קולות ניפוץ העלים מבשרים על בואו. אני עוצמת את עיני. עכשיו מגיע הרגע, כבר אי אפשר לסגת.
גבי מתוח, זרמים מפלחים את בטני, האדמה בוערת תחת רגלי.
הוא אינו משתחווה לי.
"שלום".
קולו הצלול מרעיד את גופי. כל הקיום שלי מתכווץ אל נוכחותו.
אני פוקחת אליו את עיני. יופיו מכאיב לי.
שערותיו גולשות על כתפיו, עצמות לחייו בולטות מתוך פניו,
עיני הקטיפה הרכות שלו נוצצות אלי בביישנות מתגרה, רציניות ומשועשעות כאחד." (מלכים ג').
לא יודעת למה.....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
