אני מרשה לעצמי
עם קצת דמיון חופשי
את שנינו ביחד
אתה ואני
אבל אתה לא איתי
זה רק בראשי
שנינו ביחד
דמיון חופשי
גולשים אל הרוח
מעבר להרים
צונחים אל החושך
בעירפול חושים
טסים לירח, אל הכוכבים
את שביל החלב
נכניס אל הכיס
אני מרשה לעצמי
עם קצת דמיון חופשי
את שנינו ביחד
אתה ואני
אבל אתה לא איתי
זה רק בראשי
שנינו ביחד
דמיון חופשי
נוסקים אל האופק ונעלמים
יורדים אל המים הסוערים
צוחקים אל השמש ולעננים
מאחרים בלילה,
שוברים את השיא
אני מרשה לעצמי
עם קצת דמיון חופשי
את שנינו ביחד
אתה ואני
אבל אתה לא איתי
זה רק בראשי
שנינו ביחד
דמיון חופשי
(יצחק קלפטר)
מתאר בצורה מושלמת את מה שהיה מאז ומתמיד, הכל בראש ואולי גם קצת בלב, מן אשליה כזאת שככל שהיא לא מושגת העניין הופך ליותר מושך ומעניין. עד עכשיו זה היה, והייתה אפילו פעם אחת שלכמה רגעים היה נדמה שזה באמת משהו אחר, אבל זה פשוט היה אותו הדבר רק ברמה אחת יותר מכל הפעמים האחרות.
מעניין מתי זה ייגמר..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
