לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Hate to feel but can't stop


כינוי:  merry_

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

4/2008

הפחד הזה.


בסופו של דבר הכל מסתכם בדבר אחד קטן- לבד. לא משנה מה איך ולמה, בסוף זה יהיה לבד, כי ככה זה.

והעובדה שהחברות שמסביבי הן חברות רק ליציאות לא מנחמת בכלל.

לא יעזור כלום, להיות לבד זה הפחד הכי גדול שלי, תמיד פחדתי מזה ולמרות שפעם אחת התמודדתי עם זה ואני חושבת שגם הצלחתי די יפה, הוא עדיין קיים בתוכי.

תמיד היה לי את הקטע הזה שפתאום היתה מתחילה אצלי איזושהי קנאה. קנאה ומאבק לשמירת המקום שלי כדי שאף אחד לא יעז לקחת לי אותו. האמת היא שאני לא רואה שום הגיון שעומד מאחורי המאבק הזה כי המקום הזה אמור להיות שמור לי אם לאותו בנאדם באמת חשוב, אבל כנראה שבתת מודע או משהו מנוחש אחר אני יודעת שזה לא באמת ככה. אני מכירה מישהי שתמיד אמרה ועדיין אומרת שאין דבר כזה חברות, שכל אחת דואגת לעצמה ובסוף גם דופקת אותך. תמיד כששמעתי את זה הייתי אומרת לעצמי שהיא פשוט לא הכירה את החברות האמיתיות שלה ובגלל זה היא מרגישה וחושבת ככה, אבל האמת היא שאני חושבת שגם אני לא הכרתי. נכון שכרגע יש כמה שהן מאוד קרובות, אבל מהן גם נפגעתי בדרכים הכי כואבות. כואב לראות מהצד איך כל אחת לוקחת אותך כמובן מאליו ורק אחר כך מבינה מה היא עושה וכמה שזה מטומטם ולא יפה. אין מה לעשות. אני זוכרת שאבא שלי פעם אמר לי שלא צריך להיות שקוע במה שאחרים עושים לך, איך הם פוגעים בך. לפעמים גם צריך להסתכל על עצמך ועל מה שאתה עושה. ואני עושה את זה. אני בודקת ואני יודעת שאני לא תמיד בסדר. אני יודעת שגם אני פגעתי לא פעם ולא פעמיים אבל זה לא ממש מתקרב למה שהן עשו. מהצד שלי אני יודעת שאני אעשה הכל בשביל אנשים שבאמת חשובים לי, לא משנה מה ואני גם אהנה מזה כי בסך הכל זה עושה לי טוב, ונכון לעכשיו אני יודעת שיש גם כאלה שיעשו בשבילי. אבל אותם אנשים כל כך פגעו בי קודם לכן.

למרות שהבטחתי לעצמי אין ספור פעמים שאני לא אחזור על אותה הטעות ולא אפתח תלות באף אחד, אני לא כל כך מצליחה לעמוד בזה. בכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מפתחת תלות במישהו וכשקורה משהו אני פתאום מבינה שאין לי אופציות אחרות. ואז הפחד הזה שוב חוזר ושוב מציק. ואני לא יודעת איך להתמודד איתו.

כשאני מדברת עם אנשים על זה שרע לי הדבר הכי שכיח שאני שומעת זה- יהיה בסדר, אחרי שהתקופה הזאת תסתיים ונצא לחופש יהיה ככה וככה. תמיד יהיה בסדר בעתיד. וזה לא באמת מנחם אותי. ואז אני מתחילה לחשוב על מה יהיה אחר כך. קשה לי עם אנשים שאני לא מכירה, חוץ מהעובדה שאני ביישנית קשה לי. בכל מקום שאליו אני באה אני מסמנת לעצמי אנשים. מהרגע הראשון שאני רואה אותם אפילו בלי להכיר אותם. זה רק עם בנות דרך אגב, בנים זה פשוט מתחלק למעניין/לא מעניין.

ומהרגע שאני מסמנת אותן אני בטוחה שהן באמת ככה ואני פשוט לא אוהבת אותן ומעדיפה להיות לבד מאשר לבוא ולדבר איתן. אני יודעת שאני מונעת מעצמי הזדמנויות להכיר אנשים שהם לאו דווקא מה שאני חושבת עליהם אבל אני פשוט לא מצליחה להפסיק את זה.

אני לא יודעת מה יהיה אחר כך ולמען האמת די מפחיד אותי לחשוב על זה, אז אני פשוט מדחיקה את זה. אבל דבר אחד אני יודעת וזה שיש על מה לעבוד.

ואני מקווה שהאימרה הזאת של כולם שהם אומרים אותה כשפשוט אין להם משהו טוב יותר להגיד- יהיה בסדר- תעבוד עלי הפעם ותצליח להחדיר לתוכי תקווה קטנה שבאמת יהיה בסדר.

נכתב על ידי merry_ , 30/4/2008 12:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פעמים ראשונות


טוב אז למרות המצב רוח הלא משהו שיש לי כרגע רציתי לכתוב משהו בקשר לנושא החם כי אהבתי אותו מאוד.

לא יודעת אם יש לי ראש כחול מאוד או שאני בסדר, אבל "הפעם הראשונה", זה ישר מזכיר לי סקס.

אז האמת היא שיותר מדי אין לי מה לכתוב על הנושא הזה כי עדיין לא התנסיתי בזה.

אז אני יכולה לספר על פעמים ראשונות אחרות.

האמת היא שיש כל כך הרבה פעמים ראשונות, בכל תחום אפילו בכזה שאף פעם לא חשבנו שנזכה להתנסות בו ושהוא יהפוך לעוד נקודת דרך במהלך החיים שלנו. כל דבר קורה בפעם הראשונה, רק תלוי איך מסתכלים על זה כי בעצם הפעם השניה והשלישית וכן הלאה לעולם לא תהיה כמו הפעם הראשונה, כמו ההתרגשות הראשונית הזאת והשמחה הלא מוגדרת הזאת מהדבר החדש והלא מוכר הזה. זה אפילו יכול להיות כשהולכים בפעם הראשונה לים וכשמקבלים את הבובה הראשונה שלנו.

 

אז הפעם הראשונה שבה עבדתי בעצם נמשכה רק חודש. זה היה כשהייתי בת 15, עבדתי באיזו משחקייה וזה היה נורא מעצבן. אני לא בנאדם שמצליח לסבול ילדים קטנים במשך יותר מדי זמן, זה יותר מדי בשבילי במיוחד כשהם מהמעצבנים האלה. אני צריכה את השקט שלי לפעמים, כן אפשר להגדיר את זה ככה. אז עבדתי שם פעמיים בשבוע בערך וכל משמרת הייתה באורך של שעה וחצי או משהו כזה כי הייתי חדשה והייתי צריכה להתרגל או מה שזה לא יהיה וקיבלתי על החרא הזה 16 או 15 שקל לשעה לא זוכרת כמה שכר המינימום היה אז. פיטרו אותי מישם כי טסתי לחו"ל והבוס כנראה נורא נפגע מהרעיון שאני בגדתי באמון שלו אחרי שהבטחתי לו שאני אעבוד שם בחודשיים של החופש ולא אעזוב אותו, נו שיהיה. למזלי מאז מצאתי עוד כמה עבודות, למרות שרק אחת מהן אהבתי ורק אחת מהן תרמה לי הרבה מאוד. האחרות היו מסריחות ואפילו באחת מהן פוטרתי כבר ביום הראשון- אחרי שעתיים וחצי.

 

הפעם הראשונה שבה נחשפתי לעולם הגס רוח הכחול והנוראי כל כך, בצחוק כן, הייתה בכיתה ז' אני חושבת. זה די מצחיק האמת כי הכל קרה במקריות והייתי כזאת חנונית, לא היה לי שמץ של מושג על הדברים האלה. אני זוכרת שהייתי אצל חברה מהכיתה שאחר כך הפכה להיות החברה הכי טובה, ואחותה הראתה לנו את המכשיר הזה שעושה מסאז' לראש. ושתיהן אמרו שהגוף שלו שאליו מחוברים כמו ווים כאלה מזכיר ויברטור. לא היה לי מושג על מה הן מדברות והן בעצם הסבירו לי ומאז התחלתי להיחשף לאט לאט לעולם הזה וגיליתי עוד כל מיני מושגים ודברים חדשים שלא ידעתי על קיומם. האמת היא שזאת דרך מאוד מוזרה אבל שיהיה. אה וגם ראיתי איתה ביחד סרט כחול אמיתי בפעם הראשונה, אבל זה סתם היה מתוך סקרנות כי היא מצאה במקרה איזו קלטת שהייתה אצלה בבית.

 

והפעם הראשונה שבה שתיתי אני חושבת הייתה בחופש הגדול שבין כיתה י' לכיתה יא'. זה קרה בחינה של אח של חברה שלי,שם תפסתי ראש בפעם הראשונה וצחקתי כמו מטורפת. אני זוכרת שעשנו כל מיני שטויות ועשיתי קצת פדיחות ליד אבא שלה, אה כן ושם גם עישנתי בפעם הראשונה.

 

והפעם הראשונה שבה התנשקתי הייתה לא מזמן, לפני חודשיים אני מניחה. זה קרה בדרך הכי לא רומנטית והכי לא מהכל. סתם פשוט שתיתי והחלטתי עם עצמי שבמסיבה הזאת אני אזרום וזאת תהיה הפעם הראשונה וזה די מצחיק כי הייתה לי הרגשה שזה יקרה וגם חברה שלי אמרה לי שזה יקרה. אני יודעת שזה נשמע מאוד מפגר אבל אני לא מצטערת על זה. בגלל שזה לא קרה עד אז בניגוד לכל שאר החברות ובערך לכל בני גילי, הרגשתי לא טוב בקשר לזה ולפעמים זה גרם לי להרגיש לא טוב עם עצמי ועוד כל מיני דברים אחרים. ולמרות הכל אני לא מתחרטת על זה כי עכשיו אני מרגישה יותר בנוח ויודעת בערך איך לקחת את הדברים בפרופורציה נכונה. וחוץ מזה שאחת הנשיקות, כן אחת מהן, לא הייתה רק אחת, הייתה עם מישהו שנורא רציתי במשך שנה בערך, אז ככה שאפשר להגיד שיצא מזה גם משהו טוב. למרות שהמניעים שלו ושלי היו די שונים אני חושבת.

 

ואו דווקא היה נחמד להיזכר בעבר ובפעמים הראשונות, זה די מצחיק.

נכתב על ידי merry_ , 25/4/2008 21:14  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סתם מחשבות של הרגע.


הרי בסופו של דבר אני יודעת שאני לא אצליח לעבוד על עצמי עד כדי כך. כי בסופו של דבר ולא משנה מה, אני לא באמת אצליח למלא את החסר, את תחושת הבדידות האחרת הזאת. מהסוג האחר.

נכון שיש יציאות, ויש חברים וחברות, כל מיני אינטראקציות עם אנשים, זה גם אבל לא רק.

לא משנה מה אני אעשה בסופו של יום אני ארגיש את זה, זאת מן צביטה קטנה בלב. זה לא משהו רציני וחמור, אפשר לחיות עם זה, אבל לפעמים זה פשוט נמאס. נמאס שזה נמשך יותר מדי זמן, נמאס מהציפייה ומהמחשבות. נמאס להרגיש את זה.

וכמה שזה מצחיק זה נכון. הפחד הכי גדול שלי הוא להיות לבד, וזה באמת קיים כל עוד אני מפחדת. אני מוצאת את עצמי במצבים של קנאה, מצבים שבהם אני חושבת מה אני צריכה לעשות בשביל לשמור על המקום שלי.

כל כך חסר מישהו עכשיו, דווקא מישהו ולא מישהי. עולם אחר, משהו אחר לגמרי. שידבר על עצמו, שיאהב.

ואם אני לא טועה, אותו מישהו חסר כמעט כל החיים.

והאמת היא שיש לי עוד חשק לכתוב, לספר על כל מיני דברים וחוויות קטנות. אבל תחושת הבדידות חזקה מדי כרגע.

ואולי זאת הסיבה שבעצם התיישבתי לכתוב.

ולמרות ההרגשה הזאת וכל מה שמתווסף לה, אני יכולה להגיד שאני גאה בעצמי, על התהליך שעברתי. ואני יודעת שיש עוד מה לשפר, תמיד יש. אבל עכשיו צריך קצת הפסקה, פתאום כל הקנאה עולה למעלה ושוב הכל מתחיל.

נכתב על ידי merry_ , 24/4/2008 18:46  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmerry_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על merry_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)