מוזר קצת להרגיש שכבר כמעט עשרה ימים

דצמבר...

החודשיים המושלמים האלה איתה כבר מאחור, ומחכים לנו עוד כאלה *-*

כבר לא חם בחוץ, והרגליים קופאות אחרי רבע שעה ישיבה בחדר בגרביים.

כבר לא מזיעים כמו חיות פרא. במקומינו מזיעים החלונות, ובמקום הזיעה יורדות טיפות הגשם אשר מעווטות את מראה השמיים האפורים

והנקיים שבשעת הגשם. רק בעונה הזו, בחורף, אני יכול לשבת ככה מול החלון, להסתכל בטיפות הגשם על החלון, ובאלה שנופלות בחוזקה מבעד לו.

להסתכל בשמיים האפורים שאני כל-כך אוהב. לחשוב עליה. שאני, כל-כך, כל-כך אוהב.

לצאת החוצה לקראת סופו של הגשם ולנשום את האוויר הנקי והריחני הזה, לראות את כל הצמחים מלאי חיים, רטובים ומנצנצים בטיפות המים...

כל האווירה הזאת.. פשוט תענוג.

וזו רק טעימה ממה שתמיד החשבתי לבעל משמעות בחיים, להנות מהפרטים הקטנים, התמימים והסתמיים.

אני יודע שיש עוד אלף ואחד פוסטים דומים לזה, ואני יכול להמשיך עד אינסוף בנימה הזו, ועדיין אני לא אחדש לכם שום משפט "אומנותי", ושום משפט "סתמי".

אבל, בכל מקרה.

מחר אני בת"א עם המושלמת שלי*-* 3333333333333>

הא, וגם במוסד ביום שלישי

את מי רואים?