הקטסטרופה של קונגו חושפת הרבה מהצביעות אצלנו, אנשי העולם הראשון (או לפחות, המתיימרים להיות חלק מעולם זה) לגבי העולם השלישי. הזוועות היומיומיות של הקרבות בין עשרות המיליציות המקומיות, ספק כנופיות פושעים ספק פרוקסי של רואנדה, לבין חיילי הצבא הקונגולזי - שמצידם, רואים בביזה ואונס של אלה עליהם הם אמורים להגן מעשה טבעי, המשך של המסורת הגאה של ססה-סקו - כמעט ולא נשמעו בתקשורת המערבית המיינסטרימית. כלומר, עד שהרוצחים עברו מסתם כושים לגורילות הרים , שהן כבר חיות מוגנות. כרגע נוכחים בקונגו (יותר מ2 מיליון קמ"ר) 17 אלף משגיחים של האו"ם, קצת פחות מבקוסובו (כ11 אלף קמ"ר)
התגובות באינטרנט לא מאכזבות - הקולוניאליזם שב ומרים את ראשו באנחת "חבל שהאירופים עזבו את אפריקה". הטוקבקים הישראלים, כפי שכבר ציינתי בעבר, ממשיכים בסירובם ליטול קורה מבין עיניהם ומייבבים כי "העיקר, לנו מציקים על התנחלויות". איזו רגישות.
חייבים להודות, עם זאת, כי הקושי להתמודד עם קונגו אינו נחלתם של הבורים, הלאומנים והעילגים בלבד. אני חושב שניתן לראות שלושה מרכיבים עיקריים, התורמים לכך:
1. הבורות הכללית לגבי אפריקה וההיסטוריה שלה: אני רואה בעצמי בדרך כלל אדם המכיר את העולם שהוא חי בו מעל לרמה הממוצעת, המכיר את ההיסטוריה ומעורה בחדשות העדכניות. לכן הזדעזעתי כל כך לגלות, כשניסיתי לדלות מידע על הרקע לסכסוך, על מלחמה עלומה שנודעת בשם "מלחמת העולם האפריקאית". 8 מדינות השתתפו באופן ישיר במלחמה, ונהרגו בה יותר מ4 מיליון בני אדם, על פי האומדן הנמוך ביותר (לשם השוואה, זה כמעט פי שתיים מויטנאם).אני לא שמעתי על המלחמה הזו מעולם. היא נגמרה לפני 5 שנים.
2. חוסר היכולת לעכל את הקטסטרופה: זה כבר נושא לטבע האנושי בכללותו, ולא תוצר של חינוך קלוקל. "מת אחד הוא טרגדיה, מיליון מתים הם סטטיסטיקה", אמר פעם ההוגה י. סטאלין, ובמקרה הזה גם צדק. אני, בכל אופן, לא יכול באמת להבין את המספרים המפלצתיים של קונגו, ולכן קשה לי בהרבה לעכל את משמעות האסון.
3. רעים וטובים: אנחנו רגילים לראות בסכסוכים את הצד של הטובים והצד של הרעים. בכל מלחמה, אני מניח, נוטה כל צד לראות את עצמו בצד של הטובים, ולפחות מאז מלחמת העולם השנייה, נתפס המערב כצד ה"טוב" בעינינו במלחמתו בנאצים/בקומוניסטים/בטרור. אבל מי לעזאזל הם ה"טובים" בקונגו? החיילים המושחתים והרצחניים של נקונדה? ההוטו, שרק לפני עשור וחצי הסתערו בסכינים שלופות על שכניהם ברואנדה? במי לכל הרוחות אני אמור לתמוך, לנצחונו של מי לייחל?
לפני כמה ימים נראה שהמצב בקונגו מתייצב, אבל מנסיון ההיסטוריה של המדינה האומללה הזו, נראה כי השקט זמני בלבד.