מצחיק שהחברה הכי טובה שלך לעט לעט מתרחקת ממך,בלי שתרגיש את זה בעצמה..אבל זה קורה.
זה התחיל כבר ממזמן,הרגשתי את זה עוד השנה,אבל לא רציתי להאמין!,חברה טובה שפגשתי אותה מכיתה ח ,הייתה בישבילי החברה היחידה שהתנהגתי אליה כאל אחות!......עכשיו תגידו "כן גם אני קוראת לחברות שלי אחיות" אבל לא אחיות=חברות ,אחות שבאמת דואגת,עוזרת,מייעצת,תומכת(אבל לא סתם תמיכה עלובה של "הכל יהיה בסדר"..) אלה תמיכה רצינית עם פעולה ,עם אחריות והכל עושה האחות "הגדולה".
התנהגתי אליה כאל אחות קטנה שצריכה עוד עזרה,ובאותו הזמן,זאת היתה החברה הכי טובה שלי.
סיפרתי לה הכל ,והיא לי,עד שהגיע התקופה בה התחלתי לחשוד.... שלחברות שלנו הגיע הסוף.
הסיפורים שלה לא היו יותר אמינים,(אני ניסיתי להאמין שהיא אומרת את האמת,באמת שנסיתי!),אבל כל ה"חשוד" התיישב לי במוח עמוק עמוק עמוק,ולא נתן לי לחשוב על משהו אחר...
הסיפורים שלה נהיו כמו חתיכת עץ הצבוע בצבע אקריל,אדום,אטום,כך שאי אפשר יותר לראות את המרקם האמיתי של העץ.
היא מספרת לי סיפור אחד,ובמציאות היא מתנהגת אחרת,ממש שונה ,מאוד שונה,הכי שונה שאפשר לתאר ...
זה לא הסיפור...
זה לא הסיפור שסיפרה לי אותה חברה...
אותה אחות הקטנה...
החמודה שכולם מתנהגים אליה כאל קטנה וחמודה אבל בפנים כבר לא אכפת לה...
אני יודעת שאחות הקטנה לא רוצה להיות כזאת ,אבל זה מה שיוצא!,כנירא האחות הקטנה גדלה,ולאחות הבכורה נמאס לקחת עליה אחריות...:\
צביעות?
יותר מידי...
גיליתי את הצביעות רק היום לצערי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Natalia Stump
