אני מתגעגעת כלכך
לחיוך, למבט,
לידיים, לעיניים, לשפתיים הרכות
עצוב לי בלעדיך
הגעגוע קר וחונק
הדמעות מציפות אותי
ואני לא מצליחה לעצור אותם
לא אף אחד
אני רוצה להיותר לבד
אבל אני מחפשת חברה כדי להתשטלת על הרגשות
לבד יותר קשה להמשיך לחייך
אין לי דרך להדחיק
ולידם יש לי סיבה להעמיד פנים
להישאר חזקה
לא ליפול...להחזיק רק עוד קצת
למשיך לעמוד
אתה יודע שאני אוהבת אותך
אני אוהבת אותך באמת
3 חודשים של ריבים עם ההורים
3 חודשים של הסגר ומעקבים
3 חודשים איתך
והם 3 החודשים הכי נפלאים בחיים שלי
בשבילך אני מוכנה לוותר על הכל
בשביל שנינו
כל עוד אני יודעת שלנו יש סיכוי
"הכל יהיה טוב...את תראי גיא...הכל יהיה טוב"
אני מביטה בשעון
מחכה לזמן שיעבור
לרגע שיגיע כבר
לרגע שבו כבר טוב
והזמן נראה כמו נצח והוא כאילו לא עובר
אתה אוהב אותי
אני יודעת
והפסקה זה לא פרידה
אבל המחשבות שרצות לך בראש
הם הורגות אותי
ומהם יצא פסק הדין-
אם איתי או בלעדיי
איך תמשיך מכאן..
האמת שהאהבה הזאת לא שווה כלום
אהבה הרי בנויה על אמון
אמון שאף פעם לא היה לך בי
אמון שאולי גם לא יהיה
אבל אם זה ככה
למה זה קשה לי כ"כ?
למה הגמעות לא עוצרות מלרדת?
למה הכאב לא נחלש?
למה אין תחושה שיהיה בסדר?
למרות שיש תחושה שזה לא הסוף
למרות שאני יודעת שזה יגמר בזה
בן...אני כ"כ אוהבת אותך ואני לא מאמינה שבגלל הקנאים שמסביב זה צריך להיות ככה
קנאה זה רגש שהורג...ככה אמרו לי תמיד..
עכשיו הרגשתי את זה בעצמי
הקנאה הרגה את האהבה שלי איתך
את הקשר שכולם תמיד אמרו שהוא כ"כ יפה
שהרגשתי שהוא שווה את כל מה שצריך לעבור בשבילו
לחכות לנצח אני לא יחכה...בסופו של דבר כבר ימאס לי ואני ימשיך בדרכי
אבל אני יודעתת
שהמקום שלך בלב שלי לא יתפנה לעולם
השם שלך חרוט בליבי
חריטה שאינה יכולה להימחק לעולם
עם כל הכאב, הסבל, הקשיים
עם כל מה שמסביב...
ואני יודעת שלנצח אני יאהב אותך
וגם אם לא כולו
אני יודעת שחלק מליבי הוא שלך לנצח
ולאף אחד אין הסיכוי להיכנס ולפוס את מקומך
אתה, אהוב יקר שלי, יחיד במינך
ואותך אוהב לנצח 3>