אחרי הפוסט של אתמול, העמדתי פנים שאני ישנה עד שאבא יצא לעבודה, ואיפשהו בדרך נרדמתי בלי להרגיש.
ישנתי עד הצהריים, ואז ליהי התקשרה אלי. דיברנו שיחה די ארוכה.. והסכמנו לשים את הכל בצד לבנתיים, למרות ששתינו הסכמנו שהכל לא יהיה כמו פעם :\
אני אמנע ממכם פרטים של השיחה הזו, כי זה לא מה שבאמת חשוב.
במהלך השיחה היא אמרה לי שהיא דיברה בבוקר עם אבא של שני שחזר להחליף בגדים ולהתקלח [היא הרי שמרה על אח של שני, אז היא ישנה אצלהם בבית], ושהוא אמר שאפשר לבוא לראות את שני היום בשעות ביקור אחרי הצהריים (למרות שבסוף נשארנו ממש אחרי שעות הביקור.. יצאנו משם רק באיזה 22:00).
ישר כשהיא אמרה לי את זה, החלטתי לסוע. לא איכפת לי אפילו שבר וליבי היו שם, העיקר לראות את שני, ולהראות לה שאני איתה ודואגת לה למרות הכל. אמרתי לאבא שאני נוסעת לת"א עם חברה, ונסעתי לחיפה.
כ"כ שמחתי לראות את שני. היא חייכה, וצחקה איתנו, ודיברה איתנו, ואפילו הייתה מאוד פתוחה וכנה..
היא בעצם זו ששאלה אותנו בקצת היסוס אם אנחנו רוצים לדעת למה.. ואמרנו לה שלא [כי היו שם איזה 7 אנשים, וזה ממש לא היה מתאים כרגע שהיא תתחיל להסביר לנו את זה], ושהכי חשוב שהיא בסדר. (למרות שאח"כ אני וליהי דיברנו איתה לבד והיא סיפרה לנו למה, אבל זה לא מתאים לכתוב את זה כאן).
חצי מאיתנו בכינו כשראינו אותה, כולל אותה, וכולל אותי.. ובמקום שאנחנו נרגיע אותה, היא זו שהרגיעה אותנו ואמרה לנו שהכל יהיה בסדר.
היא כ"כ חזקה שזה מדהים אותי לפעמים.
היא אמרה לנו שמחר מעבירים אותה בבוקר למחלקה פסיכאטרית [בנתיים היא במחלקת ילדים], ושהיא רוצה שנשב בערב הזה וניהיה פשוט כמו שהיינו פעם (=חבורה של מפגרים שיושבים בחורב כל היום, שותים וודקה ומשחקים אמת או חובה), כי היא לא יודעת מתי הפעם הבאה שיצא לה לראות אותנו, ואת כולנו ביחד ככה והכל..
אז אני וליאור קפצנו לקיוסק שקרוב לבי"ח, וקנינו וודקה. לא ידענו אם לשני מותר כבר לשתות [ומן הסתם היא לא רצתה לשאול חח], אז אנחנו שתינו פי שתיים בשבילה, כי זה מה שהיא ביקשה מאיתנו לעשות.. P:
שיחקנו אמת או חובה [מזל שהיא בחדר פרטי כי אחרת היינו יוצאים ממש זונות ><" ופעם אחת האחות נכנסה לחדר כששתינו, אבל היא הייתה ממש אחלה, ונורא נחמדה, והיא רק אמרה לנו לא לתת לשני לשתות כי היא לא יודעת אם מותר, ולא אמרה כלום על זה ששתינו בעצמנו], ובמקום לסובב בקבוק שני בחרה את כל המשימות והשאלות, ואנחנו פשוט עשינו מה שהיא רצתה. אני חייבת לציין שהיא הייתה מרושעת במיוחד. והיא גרמה לי לנשק את ליבי.. אבל מה לא עושים בשביל שני? הצעתי אפילו לנשק אותה במקום ;] והיא אמרה לי שהיא תתן לי חובה כזו כבר אח"כ 3> חח
בכל מקרה, אחרי ששיחקנו אמת או חובה, וכולנו היינו קצת שיכורים, הייתה קצת שיחת לב-אל-לב, שאני לא חושבת שמתאים להעלות כאן.. אבל אני רק אגיד שעם כל הצחוקים, ועם כל השטויות, היא עדיין הייתה הכי אמיתית והכי כנה בעולם. היא אמרה ש"החוויה" הזו [ככה היא נסחה את זה] גרמה לה להבין שאסור לשמור דברים בפנים.
ובכנות, זה גם גרם לי להבין שאסור לשמור דברים בפנים.
הילדה הזו.. גם כשהיא עושה דברים קיצוניים ומטומטמים, היא מצליחה ללמוד מהם משהו, ואפילו ללמד את כולנו לקח חשוב.
הייתי בטוחה שכשנבוא היא תהיה מדוכאת, או שקטה, או עצובה.. ולא.. היא גרמה לנו ליהיות ה"the l word" של פעם [יש לנו קטע כזה שכל אחת מאיתנו דומה לדמות בישנן בנות.. אני (לפי מה שהן אומרות) אליס XD], ואפילו הוסיפה את ליאור ל"חבורה" הזו כטים.
ועכשיו בשיא הרצינות, בלי כל הצחוקים [אני עדיין קצת שיכורה, אז הכתיבה שלי כרגע בטח נראית נורא צינית, מפגרת ולא תואמת לארוע ><"], אני כ"כ שמחה שהייתה לנו את ההזדמנות הזו לבלות איתה כולם ביחד, ועכשיו רק נותר לי להחזיק לה אצבעות שהיא תתאושש ושהכל יהיה בסדר, כמו שהיא אומרת שיהיה.
עדיין קצת כואבת לה הבטן והיא לא כ"כ מסוגלת לאכול אוכל מוצק, אבל מבחינה רפואית כעקרון היא בסדר.
ואני ממש שמחה שנסעתי, כי לפני כן דמיינתי את הגרוע ביותר, ועכשיו לפחות אני יודעת שהיא תהיה בסדר מבחינה רפואית, ומקווה שגם מבחינה נפשית..
היא הילדה הכי מדהימה שפגשתי, והקטע הזה עזר לי להבין את זה אפילו יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
