רציתי שבועע רציתי לחזור להיי לאוויר לריקנות שממלאת כל כך טוב
אבל ראש השנה בא.. ואיתו טלפונים מהדודות מי בא לארוחת חג. משהו פשוט לא רוצה לתת לי את אנה בחזרה. שוב אני אצטרך לאכול לפני עניים שמנות שטעימה דוחה לא מספיקה להן. ובגלל שההורים בחו"ל הם יחשבו שאני מתביישת וישימו לי עוד על הצלחת אני יודעת כבר. פעם בצבא (צבאנה אני קוראת לזה..) החבאתי אוכל מאחורי השוליים של הצלחת לא יודעת איך לא חשבתי שיפנו את זה ויראו.. אבל ראו. חחחח זאת הייתה הדודה והיא אמרה שהייתי יכולה פשוט להגיד אם לא טעים לי... חחחח תודו שממש מצחיק!
אז השנה שוב.. נעשה צום כמובן לפני אבל אתם יודעים כשהמשפחה בסביבה זה תמיד קפה ועוגה וארוחות ומסעדות שיש לי בחילה רק מלחשוב על זה..
בנתיים הולך טוב יום ראשון של ההורים בחו"ל עשיתי יום ירקות היה כל כך קשהההההההההה מלא זמן לא הייתי ככה לא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי ויום אח"כ (שני) עשיתי יום של פרוסות לחם קל עם טיפה גבינה. זה מאד קשה אבל אני עוזרת לעצמי עם מיץ תפוזים (המון אני יודעת אבל זה היה קשה..) ושוקו (אני אפסיק עם זה אבל)
אמממ וזהו. נראה מה יהיה בחג הזה..
היה לי מקרה מזעזע שפגשתי אמא של מישהו שהיה איתי כל התיכון והיא אמרה לי " איך את כזאת יפה" וזה נחמד, כן אבל פעם אחרןונה היא אמרה לי " את כזאת רזה!" וזה היה טוב. זה היה כל כך טוב שהמשכתי לצום אח"כ למרות שעבר לי הזמן. והלכתי לישון עם כאבי בטן נוראיים מרעב וחלמתי עליה שאנחנו רצות בשדה עם רוח כזה ואני קופצת נורא גבוה. זה טוב.
אז מה אם אני יפה ולא יכולה להחזיק כלום? כן בנים פה ובנות שם אבל זה כבוי בפנים אתם מבינים? אני צריכה את זה אני צריכה להרוויח את האהבה והאושר אני צריכה לסבול בשביל השלמות ככה זה. אחרת מה זה שווה אם הכל בא בקלות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רוצה לחזור לאנה שלי..
