כרגיל. אני קמה בבוקר מלטפת את העצמות באגן שטיפה יותר בולטות. כרגיל אני מרימה את הפיג'מה ומסתכלת. מכניסה את הבטן ומסתכלת מנסה לזכור את התמונה לכל היום כשאהיה רעבה וכשאוכל.
אני אוכלת קרקרים לאט- לאט שותה המון מים חושבת על אנה, מחפשת תמונות להשראה.
החזרה מתוקה. היום שלי מתמלא בהרגשות ומחשבות שכבר שכחתי. אני הייתי רגילה אני הייתי אוכלת רגיל! נפלתי חזרה לזרועותיה של אנה הגרמית הזרועות המוכרות והרזות להפליא שתמיד ייקחו אותי בחזרה.
ככה התחילו החיים היפים שלי האושר ואני רוצה לחזור. האמת? אני לא יודעת אם מגעגועים או שיעמום.
אני כותבת כאן שוב. חושבת מתכננת ארוחות וכל זה. כבר שכחתי איך אנה מסודרת ויודעת כל פרט כל דקה של צום כל קלוריה.
אני לא בשיא אני חוזרת לאט לאט
אוכלת פחות צומות קטנים לא משהו דרסטי
אבל אני מפחדת. מפחדת שהפעם זה לא ייקרה ואני אשאר לבד
כבר תליתי את הג'ינס הקטן אבל אני לא ממש מסתכל עליו הרבה. אולי זה כבר טריק ישן?
אני מחשבת כמו מכונה את הזמנים ואת האוכל הייתי כבר שם כל כך עמוק ואני זוחלת לי בחזרה לאט לאט מנסה פחחח ליהנות מהדרך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רוצה לחזור לאנה שלי..
