מי-לה-ויזיון

זה היה אחד מאותם ימים חמים בהם השמש שולחת לכל עבר קרני שיזפון לוהטים וממצמצת ברשעות למראה תיירות משבדיה בעלות עור לבנבן וזך כישבנו של תינוק בן יומו יוצא עדות אשכנז, יום בו ישבתי מדוכדכת בכסא הנוח במרפסת השמש, נופשת עם משקה צונן מגרגירי חילבה מתקתקים, שואפת סיגר מגולגל בעשבי סחוג ורטיית לחוח קרירה מצננת את מצחי הקודח והטרוד באותה שאלה זה כבר זמן רב, מה, מה נעשה? מה נעשה לכבוד אותו יום הממזמז להגיע, העשרים וחמישה במאי, יום הולדתו של הפורום הצנוע ויפה התואר שלנו, יום הולדת שלוש.

ואז היא הגיעה, האמוציה,

יפה כמו שרק אמוציה כמותה

יודעת להיות

אלי היא נחפזת וקוראת לי

הביטי מה הבאתי לך בסל

כלניות

כלניות

כלניות מטוללות אדמוניות,

טוב, לא כלניות, אבל הרעיון הוא כדלקמן:

תחרות כתיבה, פרוזה, שירה ואף תסריט תיאטרלי

כן, כן, אני שומעת אותך, אתה  שם, בשורה השניה ביציע

לא, לא , לא מדובר בעוד תחרות כתיבה סטנדרטית.

נתחיל עם זה שהתחרות מוצעת לכל הפורומים באשר הם,  הציבור מוזמן, הכניסה חופשית.

אני עצמי מתחייבת לפרסם את התחרות בפורומי כתיבה וקבוצות דיון בכל רחבי הרשת.

וכמובן, אני מזמינה את הפרומים השכנים שלנו להשתתף בתחרות הזו בשם אהבת המילה.