בהמשך לדיאלוג המרתק אודות מיניות וזיקנה בבלוגים של מירי, ג'קי, סקונדה, אורות ובת גשרית.

 

 

הסבתא הז'רבאית שלי, שרינה, הייתה אישה נבגדת, הסבא שלי היה סוחר בדים עשיר ומצליח שבילה את רוב ימיו בהפלגות בקו הונגריה - צרפת - תוניס ובצרפת הייתה לו מאהבת מלוטשת מכף רגל ועד ראש העונה לשם ז'ולי, ז'ולי במילרע, ויום אחד חשקה נפשה של ז'ולי לבקר באי ז'רבה ולהכיר את המשפחה הזו שלו, המשפחה הזו שלו -  זה ציטוט מדויק של ז'ולי.

 

סבתא שלי כששמעה על הביקור הממשמש להגיע נעלבה מאוד, זה לא שהיו בינה לבין בעלה יחסים קרובים במיוחד, מדובר היה בשידוך מגיל צעיר, אבל בכל זאת, זו הייתה הטריטוריה שלה והעניין של הכבוד נחשב מאוד אצלה ובכלל, וביום שבו דרכה  ז'ולי בנעלי העקב הדקות שלה על אדמת האי, פרשה סבתי מהבית התיישבה על החוף החולי והודיעה שהיא לא חוזרת הביתה  ולא זזה מהחוף עד שהז'ולי הזו שלו תחזור למדינת השבלולים, הז'ולי הזו שלו- זה ציטוט מדוייק שלה.

 

בנות המשפחה, לאחר שהיה להם ברור שהיא באמת מתכוונת להישאר על החוף עד שאותה ז'ולי במילרע תעלם, החליטו להצטרף אליה, לקחו כמה שמיכות וקצת אוכל והתיישבו לידה לאורך קו החוף, אחרי כמה זמן הצטרפה אליהן  חברה טובה של סבתי וגם היא הביאה איתה את משפחתה שלה, כך וכך השמועה נפוצה דיי מהר באי, ו-אי הרי זה כמו קיבוץ עם שוק ירקות ובית כנסת, ולאט לאט החלו להצטרף עוד ועוד נשים למחאה הנרגשת של הסבתא שלי, אימא שלי מספרת שהמראה היה מרהיב, לאורך כמה קילומטרים התיישבו נשים זו ליד זו,  בבגדיהן השחורים ובמיטב זהבן, מזכירות מרחוק להקת פינגווינים רועשת במיוחד עם צמידים ועגילים מרשרשים.

 

ז'ולי עזבה מהר מאוד את האי וסבא שלי נסע בעקבותיה וכמו תמיד הפקיד את סבתא שלי ושאר המשפחה תחת אחריותו של אחיו הצעיר שהיה צעיר מסבתא שלי בשנים עשר שנים,  סבי נפטר אחרי כמה שנים ממחלה לא צפויה ואחיו ליקט את כל המשפחה והזהבים והם עלו ארצה, סבתא שלי לא התחתנה בשנית וגם אחיו לא התחתן עם אף אחת, אבל בכל האירועים המשפחתיים הם תמיד ישבו יחד, היה לה מנהג שתמיד הצחיק אותנו, לשתות תה בלי סוכר אלא עם חתיכת תמר מקולפת מהציפוי שלה שאותה הייתה מכניסה לפה לפני כל לגימה מהתה הרותח, ומידי פעם הייתי מביטה בו קולף לה את התמרים במן דייקנות וקפדנות כירורגית כמעט, בתשומת לב  שלא הבנתי אותה כשהייתי קטנה אבל כשגדלתי יכולתי לזהות בה את המתת הזה שיש בן שני אנשים שחושקים זה בזה.

 

תוניס אגב נחשבת למדינה הליברלית והפמיניסטית ביותר מכל מדינות ערב, אני נוטה לחשוב שזה התחיל מסבתא שלי, שרינה.