לא כתבתי כאן מאז כיתה ט.

מאז הספקתי לעשות איזה דבר או שתיים

לא משהו גורלי ששינה את העולם אבל עשיתי,

אפשר לומר שבכמה שנים האלה על האדמה הרקובה הזאת 

הספקתי לערער את המציאות שלי, אולי אפילו של הסובבים אותי

אני רוצה להגיד שהבאתי איזשהו שינוי,

אבל אני סוטה מהנושא וזה לא מה שרציתי לכתוב.

השנים באות והולכות 

אבל התחושה הכודרת שעופפת אותי לא

הניתוק מהמציאות מתחיל להיות מורגש יותר אפילו פיזית

כמו להיות בצללים ובזרקורים באותו זמן

האנטי גיבור

הלא מוצלח

האבוד

שיש לו פוטנציאל לכל כך הרבה

ולא מצליח לקום מהספה

זה כאילו שהכנסתי את עצמי לקומה

או אולי נהייתי גולם

המעטפת שלי התחזקה כ"כ,

עד שאני לא מצליחה לראות מה יש בחוץ  כבר.

המשאלה שלי התגשמה, יצרתי את הקיר

וזה לא סתם קיר

לא קיר גבס 

ולא כמה בלוקים

קיר

של ממד

עם בידוד והכל

ומעטפת של עופרת 

כדי לחסום את הקרינה

הקרינה של הסרטן שלי

אני הסרטן,

ההרס והכאוס,

רעל.

שמטפף לאט לאט לתודעה

ולא תורם לכלום ולא משיג מעצמו כלום

רעל.

שאף פעם לא נעלם.

לא משנה כמה דורכים עליו ומדכאים אותו, הוא נשאר,

ואוגר כוחות

למכה הבאה,

לעוד כישלון.

זה נראה יותר כמו שירה מאשר כמו הגיג,

אבל אני אוהבת לכתוב ככה,

אז לא אכפת לי.

הייתי שולחת קורות חיים אבל

אין בדיוק משהו "מרשים" לכתוב בהן

לא בהכרח משהו שהייתי מתגאה בו או מספרת לילדים.

"כשאני הייתי בגילכם המדינה דחתה אותי ולא עשיתי עם זה כלום"

כל הכבוד

זאת הגישה

בוא נעשה כלום

ונחכה שהמציאות תשנה את עצמה.

הכל ישתפר

ישתפר.

ומכיוון שבדיוק התחלנו שנה חדשה

שאמורה להציבע כביכול על התחלות חדשות

אוםטימיות שמחה וכו', תהיתי לעצמי

כשגילגלתי את המילה שיפור בראש שלי

כי שמעתי אותה כבר מספיק פעמים מי כל מי שאני מכירה וגם ממי שלא

שמשום מה מרגיש מחוייב לדבר איתי סתם באקראי כי אני נראת "מעניינת",

שופר, שבשורש שלו זה ש.פ.ר

יתכן שזוהי התיה של שיפור?