12 באוגוסט 2007

אל: אריאל גוטליב

     קרן דותן

מאת: עמוס שוקן
 

לאריאל ולקרן שלום,

"אין בכוונתכם לשחזר את התנהלותו של ועד כזה או אחר שפעל בעיתון בעבר", אבל כבר במכתבכם זה שחזרתם גם שחזרתם. הדברים שאתם כותבים: "המגמה העקבית היא ששכרנו נשחק במקביל לכך שעומס העבודה גדל" שולחים אותי הישר לימים שבהם היה צורך לנהל מו"מ עם ועד זה או אחר על הגדלת מספר עמודי החדשות בעיתון של מחר, לדוגמא, או על הגדלתם דרך קבע. זהו בדיוק הסרט שאני מכיר היטב, מטבע הדברים שום דבר בו לא היה ענייני, הוא גרם נזק עצום לעיתון, והוא ל"הארץ" לא יחזור.

אין שום כוונה, וגם לא יכולת, לנקוט צעדים ש"פוגעים בשכרכם, בתנאי העבודה שלכם או במעמדכם". אני משוכנע שזה לא קורה. ברור גם שאיננו מעוניינים שעובדים של "הארץ" יעזבו למקומות אחרים, אבל כולנו חיים בשוק מסוים, והוא מכתיב, ואם מישהו חושב שההתארגנות תשנה את התנאים בשוק, אזי הוא בעיקר מעיד על עצמו שהוא מנותק מן המציאות.

אני לא בדיוק רואה ב"הארץ" "עיתון שלי" כפי שאתם כותבים. הוא של הקוראים, הוא של העובדים, הוא של הבנקים שמלווים לנו ושל הספקים והלקוחות שבקשרי מסחר איתנו. הוא גם, מתוקף היות העיתון מה שהוא, במידה מסוימת של הציבור בכלל, והוא גם של בעלי המניות של החברה.

כפי שכתבתי לכם, אני מזמין כל מי שמרגיש ש"הארץ" הוא מקום עבודה שרירותי שפוגע בשכר עובדיו, בתנאי עבודתם או במעמדם, או כל מי שיש לו משהו רלוונטי לומר, לפנות אלי במישרין, אבל דיון קיבוצי לא אעשה כאן. 

שלכם בברכה,

עמוס שוקן