אנחנו מפרסמים כאן מכתב ששלח קורא ותיק של העיתון לאחד מחברי הוועד באימייל. הקורא הסכים שנפרסם את המכתב ללא שמו.

מאבק להתארגנות עובדים ב"הארץ"

אני פונה אליך כמנוי בעיתון. היום לראשונה נדע לי על המאבק הפנימי המתרחש בעיתון, במסגרתו מנסה בעלי העיתון למנוע מהעובדים להתארגן תחת ועד עובדים. ראיתי שאתה אחד מחברי ועד העיתונאים, ואני פונה אליך ככזה.

בתור מנוי וקורא העיתון כל חיי,  עמדתו העיתון בנושאי כלכלה ידועה לי. מזה זמן רב אני מתלבט ביני לבין עצמי האם להמשיך לממן מכספי עיתון המשמש שופר לאג'נדה כלכלית בדיוק מהסוג אשר מביע שוקן במאבק נגדכם, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו.

עליונותו האיכותית של העיתון, בצירוף העובדה ששאר העיתונים המרכזיים חולקים עימו את השקפת העולם הכלכלית מנעו ממני לעשות זאת.

ברצוני לחזק ידיך. כעת שאני מודע למאבק, אעקוב אחריו בתשומת לב. אם אראה שיסתיים בלא כלום, אדע שהגיע הזמן לבטל את המנוי. לא אתן את כספי במודע למקום עבודה המונע מעובדיו את הזכות הבסיסית להתארגנות, מתייחס אליהם בצורה משפילה ונצלנית, ועוד משמש כסוכן של אג'נדה הרואה ביחסי עבודה כגון אלו דבר תקין וראוי.

בהצלחה.

12 באוגוסט 2007

אל: אריאל גוטליב

     קרן דותן

מאת: עמוס שוקן
 

לאריאל ולקרן שלום,

"אין בכוונתכם לשחזר את התנהלותו של ועד כזה או אחר שפעל בעיתון בעבר", אבל כבר במכתבכם זה שחזרתם גם שחזרתם. הדברים שאתם כותבים: "המגמה העקבית היא ששכרנו נשחק במקביל לכך שעומס העבודה גדל" שולחים אותי הישר לימים שבהם היה צורך לנהל מו"מ עם ועד זה או אחר על הגדלת מספר עמודי החדשות בעיתון של מחר, לדוגמא, או על הגדלתם דרך קבע. זהו בדיוק הסרט שאני מכיר היטב, מטבע הדברים שום דבר בו לא היה ענייני, הוא גרם נזק עצום לעיתון, והוא ל"הארץ" לא יחזור.

אין שום כוונה, וגם לא יכולת, לנקוט צעדים ש"פוגעים בשכרכם, בתנאי העבודה שלכם או במעמדכם". אני משוכנע שזה לא קורה. ברור גם שאיננו מעוניינים שעובדים של "הארץ" יעזבו למקומות אחרים, אבל כולנו חיים בשוק מסוים, והוא מכתיב, ואם מישהו חושב שההתארגנות תשנה את התנאים בשוק, אזי הוא בעיקר מעיד על עצמו שהוא מנותק מן המציאות.

אני לא בדיוק רואה ב"הארץ" "עיתון שלי" כפי שאתם כותבים. הוא של הקוראים, הוא של העובדים, הוא של הבנקים שמלווים לנו ושל הספקים והלקוחות שבקשרי מסחר איתנו. הוא גם, מתוקף היות העיתון מה שהוא, במידה מסוימת של הציבור בכלל, והוא גם של בעלי המניות של החברה.

כפי שכתבתי לכם, אני מזמין כל מי שמרגיש ש"הארץ" הוא מקום עבודה שרירותי שפוגע בשכר עובדיו, בתנאי עבודתם או במעמדם, או כל מי שיש לו משהו רלוונטי לומר, לפנות אלי במישרין, אבל דיון קיבוצי לא אעשה כאן. 

שלכם בברכה,

עמוס שוקן

5 באוגוסט 2007

לכבוד עמוס שוקן

"הארץ"

שלום רב,

צר לנו על כך שבחרת להציג עמדה כה נוקשה נגד יחסי עבודה מאורגנים בתשובתך למכתבנו מיום 14 ביולי. אין בכוונתנו לשחזר התנהלות של ועד כזה או אחר שפעל בעיתון בעבר, ומניעים אותנו הצרכים והבעיות של עיתונאי "הארץ" בהווה והעתיד של כולנו בעיתון. אנחנו איתנים באמונתנו שההתארגנות ושיפור תנאי העבודה, מתוך שיתוף פעולה ענייני בין ההנהלה לוועד, יועילו ל"הארץ".

מאחר שמצאת לנכון להבהיר בצורה כה נחרצת את עמדתך, באופן שאינו מותיר מקום רב למשא ומתן רציני בהמשך, נבהיר אנו את עמדתנו הנחרצת לא פחות: אין בכוונתנו להשלים עם המצב הקיים, שבו החלטות מהותיות הפוגעות בשכרנו, בתנאי העבודה שלנו או במעמדנו מונחתות באופן חד צדדי וללא התחשבות בדעתנו, והמגמה העקבית היא ששכרנו נשחק במקביל לכך שעומס העבודה גדל. לא נשלים גם עם הגישה ששולחת אותנו לחפש עבודה ב"עיתונים חדשים" אם תנאי השכר אינם לרוחנו – "הארץ" חשוב לנו, והוא מקום העבודה שלנו לא פחות משהוא העיתון שלך.

הפגיעה הקשה בעיתון ובעובדיו שאתה מזהיר מפניה אינה הכרחית. אם אכן תהיינה שביתות, ההנהלה תהיה האחראית לכך בשל סירובה העיקש להכיר בוועד הנבחר של העיתונאים ולקיים משא ומתן רציני. אם העיתון ייסגר, העובדים ייאבקו נגד הסגירה בכל דרך אפשרית. בכל מקרה, הנהלת העיתון לא תוכל להמשיך להתהדר בדבקותה בערכי הדמוקרטיה בשעה שבמעשיה היא מעקרת מכל תוכן ממשי את זכות ההתארגנות – אחת החירויות הדמוקרטיות החשובות ביותר.

עדיין לא מאוחר לפנות לדרך ההידברות ולשבת למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים. לא תהיה בכך הפגנה של חולשה מצד ההנהלה, אלא רק קריאה נכונה של הלך הרוח בקרב עיתונאי "הארץ".

בברכה,

ועד עיתונאי "הארץ"

רותי סיני

תהל פרוש

יואב ריבק

אורי שוורץ

קרן דותן – יו"ר משותף

אריאל גוטליב – יו"ר משותף יעל גרינפטר

תמרה טראובמן

יובל יועז