אם אפשר רק לומר שהרשימות ממש מעצבנות אותי. הכתב של הפרטים גדול מדי. והוא לא שחור.
אחרי הקיץ: שום דבר לא השתנה.
אני מסתכלת על הרשימת דברים לעשות ופשוט נדהמת מהעובדה שאני הצלחתי לנסח אותה.
כאילו לא ציפיתי להזדהות כל כך עם רשימה בישראבלוג
ואז זכרתי שאני כתבתי אותה.
אני עדיין לא יכולה לחצות קו על כל אחד מהפרטים האלה
אפילו יותר מזה, אני פשוט מרגישה רע. פשוט רע. וכל פעם שאני מרגישה טוב, זה מרגיש לי הכי מוזר, הכי לא טבעי, הכי לא אמיתי
פשוט התרגלתי להרגיש רע
וזה מזעזע שאין עם מי לדבר על זה
או יותר נכון, זה לא שאין עם מי, אבל אין לי פשוט חשק לדבר על זה
או יותר נכון, זה לא שאין לי חשק, זה פשוט שאין לי יכולת לדבר על זה
כי אני יודעת שברגע שרק אחשוב על מה שאלך לומר עיני יתמלאו בדמעות
ואני באמת לא יכולה להסביר את זה
אז במקום, אני מסתובבת עם מסיכה, אנשים לא מרגישים, וגם אם כן בקלות מאד אני יכולה למצא סיבה למה דווקא היום אין לי מצב רוח
וזה כל כך קל שזה עצוב
ולא כיף לומר את הדברים האלה ולא כיף לי לכתוב אותם אבל בידיעה שבמילא יקראו פה איש וחצי, אני מוצאת כוח לפרוק
נהייתי אדישה.
בתור אדם שהיה מחזיק מעצמו כטיפוס רגיש, דיי מפחיד לחשוב עד כמה נהיתי אדישה.
נו טוב.
ואני נשמעת כל כך דרמטית ואני בעצם שונאת דרמה.
אוף.
עריכה: הנה משהו שכתבתי בפוסט ה26.4.12
אני עדיין שקועה בלימודים
עדיין לא סגורה על עצמי
עדיין פרפקסיוניסטית
עדיין שקועה במחר במקום בהיום
עדיין לא נותנת לעצמי מספיק קרדיט.
הציפיות שלי גבוהות מדי
אז אני בעצם doomed to be dissapointed
and i can't seem to help it
הכי מתסכל זה שאני מודעת למצב
ועדיין - helpless
עברה פאקינג שנה ואני באותה נקודה
ופאק אין לי מושג מה לעשות כדי לשפר את המצב,
ופאק אני לא מסוגלת לחשוב על עוד דרכים לנסות ולהתמודד
ופאק, העובדה שההורים שלי יושבים לי על הוורידים לא עוזרת
והעובדה שהשנה הזו הולכת להיות שנת הלימודים האחרונה, כן האחרונה אבל גם העמוסה ביותר בתולדות חיי לא עוזרת
ופאק, כבר אמרתי פאק?
כי אני בדרך כלל לא מקללת.
עריכה 2:
רק העובדה שהפוסטים שלי מרוכזים (!!!) במה שאני צריכה לעשות, מה שאני צריכה לשנות, מה לא בסדר איתי- מעיד על my state of mind
בתור אחת שלא מפסיקה לבקר את עצמה, שמתרכזת בשלילי, מה שעוד יותר מעשיר את הסתירות הפנימיות שלי בתור אחת שתמיד משתדלת להסתכל על החיובי (כמובן, רק לא כשמדובר בי)... אז מה... אפשר לסכם שאני גם היפוקריטית?
ושוב אני נופלת לבור הזה בו אני מבקרת את עצמי ללא מעצר וכל דבר שאני עושה לא מספיק טוב - בשבילי!
ואני תמיד ישווה את ההישגים שלי לאלה של אחרים, למרות שמאחרים אני לא מצפה דברים אדירים ואילו הציפיות שאני מציבה לעצמי הן פשוט
לא מהעולם הזה.
נמאס לי לבקר את עצמי, במיוחד לאור העובדה שאחד הפחדים הגדולים שלי זה שישפטו ויבקרו אותי
אבל המבקר הכי קשוח שלי הוא אני, ולמרות שיכול להאמר שזה לזכותי, כרגע זה ממש מייגע.
ואני באמת לא יודעת מה לעשות כדי לשנות את הגישה המעווטת הזאת
merry christmas
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
(May)
