שם בלוג: My Simple Plan
מבט ראשוני
אווווו. עוד פריקית או משהו כזה. מעניין לי את התחת מה שאתם אומרים, אני נוהגת לחלק אנשים שלא אכפת לי מהם לקבוצות.
עיצוב
כותרת: זה אמור להיות בלוג עלייך או על "סימפל פלאן"? לא, שאני אבין. תקעת את הדבר הכי לא קשור, מותק.
רשימות: קודם כל, הלבבות (עלאק לב, 3> אמור להיות לב?) ליד כל חבר ב"אתם עוד תשנו את העולם (אני אהיה סבתא עד אז)" מיותרים. מה, את כאילו מנסה לרמוז לנו שיש לך חברים? מה אכפת לך שצוחקים על המוזיקה שאת שומעת? מתוקה, חצי עולם ואחותו שומע את הזבל שאת שומעת. וכן, אני לא מתביישת לכתוב את זה. וכן, עכשיו תעלבי כי ירדתי עלייך? שימי פס על כולם, תשמעי מה שאת אוהבת. הרשימה "כרגע" מיותרת לגמרי. יעני, את צריכה לעדכן גם מתי שהלכת לשירותים?
צבעים: שחור ולבן, נגיעות אדום בכותרת. איך זה לא מפתיע אותי?
תוכן
כותבת על הכל. החל מרגשות ועד למפגשי פורום למיניהם. בפוסט הזה מצאתי הרבה כנות ורגשות, וגם כן פה. קחי עצה ממני אלייך, תעלי קצת את ההערכה העצמית שלך. בכל מקום אני קוראת שאת מודה לחברים שלך, כאילו שאת ביקשת שיהיו חברים שלך, כאילו שעושים לך טובה שמישהו יתמוך כשכואב. הפסיקי להרגיש אשמה בכך שיש לך חברים! זה מראה על מודעות נמוכה, רק שתדעי. העלי את הראש למרום, חייכי והעולם יחייך חזרה, כי את רואייה לזה. רואים שיש לך הרבה מאוד להגיד והרבה מאוד לפרוק, ובדיוק בגלל זה לא אהבתי את כל הנקודות האלה שאת שמה בסוף כל משפט. יעני את מפחדת לכתוב, או מה? דוגמא אחת מתוך כל התוכן בבלוג: "כ"כ רוצה ששוב תהיה אותו אחד שאני כ"כ אוהבת לאהוב.." זה לא נראה טוב מהצד, מציק בעיניים. בת'כלס, לפעמים נדמה שפתחת את הבלוג רק לחברייך, לדוגמא בפריצה הממש ממש ממש מיותרת הזו. הפסיקי לכתוב עם סמיילים כל הזמן ולהדגיש את החברים שלך, פני מקום גם לעצמך. את ראויה לכך, מבטיחה לך.
הערות
פוטנציאל: לא נתקלתי ביניתים בשום פוסט ששווה פוטנציאל.
תופס אותי: הכנות שישנה לעיתים בפוסטים.
מוריד לי: העיצוב, פוסטי התמונות למיניהם. וזה נכון שלא הזכרתי אותם בתוכן, פשוט היה רק אחד. מקווה.
ציון סופי
6.7
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
המבקרת הנהדרת