התבגרות-עד לפניי שנה חשבתי שלהתבגר זה כמה שנות לימוד עוד נישארו לך או הרמה השכלית שהולכת ומתפתחת לכיוונים חדשים. היום אני מגדירה את זה כחוסר רגש מצטבר, לעשות משהו למרות הידיעה שהוא יפגע באנשים שאתה הכי אוהב, הכנסת רגשות לפרופורציה. אומרים שאתה מתבגר ביום בו אתה צוחק על עצמך בפעם הראשונה.
שכחתי מתי בפעם האחרונה צחקתי עד שכאבה לי כל עצם בגוף, או בכיתי בגלל משהו ממש שטותי, מתיי בפעם האחרונה לא התביישתי לעשות פאדיחות מול אנשים מרובעים מדיי, שכחתי מתיי בפעם האחרונה הייתי שאני מכירה.
אני שונאת את מה שנהיה ממני בשנה הזאת. הפכתי להיות האנשים שהכי שנאתי פעם. עוקצת, רומסת, אדישה לרגשות, מחושבת מדיי, חושבת שמונה פעמים לפניי כל מילה שאני מוציאה מהפההדבר הכי מצחיק בעולם גורם לי רק לחייך, תמיד בודקת איפה הקאצ', , לומדת להיזהר מאנשים והכל מתנהל רק בראש.
"ממתי לך אכפת מה יגידיו או יחשבו עלייך?!" אז כן... אכפת לי. תמיד היה. וכן, אתם תמיד רואים אותי מאושרת, שמחה, קופצנית כזאת, זה לא אומר שאני באמת תמיד מרגישה ככה. יודעים מה? אני ככה כי אני יודעת שאם אני אצעק כי רע לי כולם יסתכלו וישאלו "ממתי את עצובה?! את תמיד מאושרת!"...
זו הייתה השנה הכי משמעותית בחיים שלי-הייתי במקומות שהרגשתי בהם הכי נוח שיש, שהייתי בהם מי שאני באמת ואהבתי את מי שהייתי, ליד והמועצה ובונבון והכרתי אנשים מדהימים שאני בחיים לא אשכח, אז איך בכל זאת מסבירים את זה שזו הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי???

