את זה ששמו כשמו של בני פגשתי בצבא. הוא היה נורא גבוה עם מוטת כתפיים רחבה במיוחד והסתכל מעלי במבט של 'זותי לא קיימת בכלל'. הוא הקפיד על ההתנשאות הטבעית במשך חודשים. הוא מצא חן בעיני מרחוק, אבל לא טרחתי להתאמץ על מישהו, בטח לא אז. ידעתי שאם משהו צריך לקרות, הוא יקרה. ערב אחד הוא הופיע בחלון שלי. הוא מבחוץ במדים, ירד מהמוצב לתאג"ד עם חום, אני מבפנים, מכנסי ב' וגופיה. הגובה שלו התכופף דרך החלון הפתוח ושתל נשיקה על השפתיים שלי, בלי ידיים מחבקות, בלי דיבורים – שפתיים אל שפתיים ככה. אחד-אפס, לא ברור למי.
אחרכך הפכנו להיות חברים. הוא היה שובר לבבות סדרתי שעבד היטב על בנות הגרעין שלו ועל בנות גרעינים אחרים. אני התנהגתי בהגינות לא נפוצה ולא נגעתי בו. קיבלתי את זה שהוא מתקשר ומגיע לבקר אותי כשמתחשק לו, שאנחנו ישנים ביחד בלי לגעת, שהוא לא מספר לי על החברות שלו ואני לא מספרת לו על החברים שלי. בהאחזות, אמרתי לעצמי שהוא מגיע לבקר את החברים שלו ונחמד אלי רק כי אני שם. בדיעבד התברר לי שהייתי סתומה-בלומה כמו בכל הפעמים שהאמת עומדת קרוב מדי ואפשר לראות אותה רק במקטעים. הוא היה מאוהב בי, אני הייתי מאוהבת בו ולא עשינו עם זה שום דבר.
אחרי שהשתחררתי הוא התוודה. אני לא זוכרת איפה הראש שלי היה (טוב, אני זוכרת בדיוק, אבל זה סיפור אחר), אבל באותו שלב לא היה סינכרו ברגשות שלנו. חבל נורא. כתבתי לו מכתבים יפים ודיברתי איתו דיבורים מתוקים. הוא שלח לי את כל מכתבי החרטא-איך אני מתנסחת יפה ויוצאת טוב שלי, במעטפה עם ההערה המבריקה שהוא לא ג'ון ברי ושאני לא אמרח אותו עם חלונות פתוחים. שאולי אני גדולה ממנו בכמעט שנה אבל זה לא עושה אותי חכמה בשנה. הוא סיים את מכתב ה'הזונה שלא רצתה אותי ושברה לי את הלב' במשפט המעולה – אל תבואי, אל תתקשרי, אל תפגשי אותי ברחוב. באותו זמן הייתי אטומה מכדי להתרשם.
שנה מאוחר יותר הוא היה חייב להתקשר. יכול להיות שהוא היה צריך להוכיח לעצמו שהוא כן יכול אותי כי ברגע שאני התאהבתי בו כמו משוגעת (וסוף סוף היה בינינו מין, אחרי שנים של טיזינג לא נגמר, גם אם לא מודע), הוא נסע לצד השני של העולם. אגו, אהבה, הכל אותו דבר. כשהוא חזר כבר הייתי עם האינדיאני והוא הבין מיד שהוא פספס את ההזדמנות שלו (תקו אחד, סה לה וי).
הייתי חייבת לחפש אותו במנועים המוכרים ולא מצאתי אותו בשום מקום. לא שאני חושבת שאני חייבת למצא כל אחד כל הזמן, ולא שהייתי עושה עם זה משהו לו הייתי מוצאת ובכל זאת באמת חשבתי שאתחתן איתו, אני חושבת שגם הוא אתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
