חיקוי לחיים

תלונות:

1. הראש שלי כואב. מתפוצץ.

2. הספריה כל כך מאובקת שעד שאני מגיעה לסופו של מדף אחד,  בצידו השני כבר נראית שכבת אבק ברורה. הגרסה הספרנית לfive o'clock shadow.

3. ואם כבר ספריה, מי שהיה פה לפני, קטלג כל כך רע, ששום דבר מלבד לעבור ספר-ספר ולתקן את הסיוט הזה לא יעזור. איזו צרה צרורה, באמת, זר לא יבין ובטח יגחך מול העליבות הספרנית הנוקדנית. גחכו away, מה 'כפת לי.

4. החלומות שלי מציקים לי. השינה שלי עירנית ומלאת מחשבות. לפעמים מתנגן לי שיר כמוזיקת רקע, לפני כמה לילות זה היה little wing, מה שהביא אותי לחלום על הנדריקס.

5. אני לא מצליחה בניסיונות שלי. באמת שאני משתדלת אבל אני לא מצליחה. אני תוהה האם להתייאש יהיה כלכך נורא.

6. אני יגעה.

דאגות:

ילדים, ילדים, ילדים.

אני לא מהדואגות הנצחיות וגם לא מגדלת אותם על ברכי הרגשי שלי. לפעמים הדאגות אובייקטיביות וזה ממש נורא.

קשיים של רו במסגרות – יעלה לכיתה א' בשנה הבאה או ישאר עוד שנה בגן

בעיה פיזית מטרידה של ללו שנוצרה יש מאין ומאיימת על שלוות נפשי

ומעבר לאלה, ההכרח הכרוך בזה - להיות בעניינים, להתעסק בבירוקרטיה, ברופאים ובמטפלים מכל מיני סוגים. לדבר, לשמור על אינטרסים, להשיג את התוצאות שאליהן אני מכוונת (לא תמיד אני יודעת מה אותן תוצאות שאליהן אני מכוונת). להתעסק, להפעיל, לתקשר, לחייך ולשמור על אסרטיביות בוזמנית, לחיות חיים של גדולים כדי שלילדים שלי תהיה איכות חיים עם כמה שפחות הפרעות חיצוניות מציקות.

אני יגעה.

מציאות ורעיונות:

1. מצאתי סיפור שאבד לי, דווקא אחד מוצלח ממש. התחבא בתוך קובץ כלל לא קשור. שמחה קטנה.

2. במכירת בגדים במתנ"ס השכונתי מצאתי ארבעה פריטי מעצבים ישראלים ב30 ש' החתיכה. יצאתי עם שתי טוניקות נאות, סריג וזוג מכנסיים מבד מוצלח.

3. הסבתא השניה קנתה לרו המון חולצות מקסימות שלכולן צווארון גולף, בדיוק מהסוג שרו לא יכול לשאת (זה חונק אותי!). מוכשרת שכמותי - בהברקת-על גזרתי והפכתי את כל אלה לסתם טי-שירטים. בקיץ הם ימוחזרו שנית ויהפכו לקצרות.

4. אני פורקת עול – אולי בגלל זה אני ישנה שינה כל כך עירנית, כי המוח שלי לא מפסיק לרוץ. אני צריכה לכתוב ולכתוב עד שיצא עשן. יותר מזה, אני יודעת לאן כל זה הולך סוף-סוף. אולי יש דרך לתרגם את את המהירות הזאת למהירות פיזית.

5. מחר אופה עוגה, אחת לא רגילה ויומיומית, עם ארבעה שלבים לפחות ויפה כל כך שהעוברים והשבים יעצרו וינעצו עיניים בחמדה.  

רגשות:

כאמור – דאגה. הרבה תסכול. הרבה שמחה. צורך, כמעט דחיפות לעשות ולעשות. עומס.

פך:

חטפתי חמש דקות מול החדשות כדי לאחל לברק שלל מרורים פואטיים ובעיקר שיתפוגג לבלי שוב

"אמא, איפה זה תהום הנשיה", שואל רו התם

באמת איפה?