הודעתי לכבלים שאני משחררת אותם מתפקידם. דב ממחלקת שימור לקוחות תפס אותי על הקו כמעט 20 דקות בדיבורים עאלק חבריים של מה תעשי בלי ערוץ שמונה? מה הילדים שלך יעשו בלי לולי? מה בעלך יעשה בלי הטור דה פראנס.
ניערתי אותו מעדנות ושאלתי איזה חלק מהבקשה שלי לא הבנת? נתק אותי!
אמר בסדר, בתוך שלושה ימי עסקים (שו? רביעי חמישי וראשון הבא, מה שמשאיר לי עוד יום ששי אחד עם פרוייקט מסלול). יחסוך 200 שקלים בחודש.
עברתי למסלול הכי זול של הסלולרי שלי, גם ככה יצא יקר. האינדיאני טען שאני לא יודעת להוזיל כלום ושתמיד אני מגדילה בשקל תשעים.
קניתי נעליים לזעיק. בגלי היה מבצע של 1+1, אבל מה מכוערות (דווקא הסנדלים שלהם בקיץ היו חמודים מאוד), ואני כבר מזמן אמרתי שלא קונה לילדים שלי בגדי אין ברירה, תמיד יש ברירה. קניתי לו זוג אחד יקר יותר מה1+1 אבל מעולה ביותר. הוא מיד התחיל לקפוץ מה שעייף אותו מאוד ושלח אותו למיטה כבר בשבע. אשרי הגן ואי מנוחת הצהריים.
האשראי אופסן בקופסה הסודית שבה מחביאים את האשראי כשאין כסף בבנק.
לא קונה מתנות השנה לאף אחד
מוכרת מיליון עוגות דבש (לא, באמת, הזמינו 70! 70!)
אם הילדים שלי היו מוכשרים ומחוננים כמו של מיכליקה, הם היו גמולים כבר מזמן וחוסכים לנו את ההון הקטן של הטיטולים. אבל הזעיק הודיע שהוא 'לא רוצה לעשות בבית שימוש, רוצה רק בטיטול', והאוריקן, זיבי-ניבי שישב כל כך יפה על הסיר כשאפשר להפוך אותו ולראות מה יש בפנים או סתם להתפתל ולזחול במהירות שיא לעשות נזק בקצה אחר של הבית. (נכתב לפני הפוסט על הקקי של בן).
שוקלת מעבר דירה למקום זול במיוחד. לאיזה קיבוץ שיתופי מתפתח או לעמונה או סתם לקטמונים.
יש סיכוי שנהיה אפילו יותר עניים ממה שאנחנו עכשיו. במטרה לשדרג בעתיד, אבל בכל זאת, כאן ועכשיו עוני נורא.
עוני עושה לי חשק לבזבז.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
