חיקוי לחיים

בדרך כלל אני לא חושבת מה אם הייתי עושה ככה או מה אם הייתי עושה אחרת. לא רלוונטי מבחינתי לחשוב על הדרך הפחות מטויילת או כל השטויות האלה. עשיתי את הבחירות שלי והן טובות לי. ורגע, רגע, אם הן לא טובות לי זה עוזר במשהו עכשיו כשיש לי שני ילדים על הראש?

בדרך כלל אני לא נוטה להשתתף במשחקי בלוגיה, בטח לא כאלה שהתחילה מישהי שאההממ, אומר בעדינות, ממש לא כוס המרטיני שלי. אבל, הי, למה בהעלבות.

בכולופן, חשבתי לי מה אם'ים ומה אם'ים וזה מה שיצא.

מה אם הייתי יולדת את ה love-child של השד משחת בגיל 20.

אדם בן ארבע-עשרה. הוא גדל נורא בשנה האחרונה, גבוה ממני בראש כמעט ועם העיניים המקסימות, הכחולות כהות של אבא שלו. ברור שהיה בלאגן בהתחלה כשלא טרחתי לספר לשד-משחת שאני בהריון ואחר-כך, כשכבר אי אפשר היה להסתיר את זה הוא בא בטענות ובכעסים. אחר-כך ניסינו לחיות ביחד תקופה, היה רע לתפארת. מרחנו את הספק יחסים שלנו עוד שנים, המון סקס נואש, המון רגשות לא ממומשים. עזבנו. היום אנחנו משתדלים לא להפגש אם אנחנו לא חייבים, יותר מדי טעון בינינו. כנראה שתמיד יהיה. הוא עדיין אומר לי שאני האישה של החיים שלו, אפילו שהוא חי עם הדס הזאת, הפרחי-באך ורייקי, כבר שנים. אפילו שאני עם רותם כבר שנים. אדם נוסע אליו לפעמים, יש לו שני חצאי אחים בפרדס-חנה, ארץ השאנטי. מזל שהוא ילד כזה קול, שלא מתרגש שאבא שלו עדיין מתעקש להיות פיטר-פן.

עברתי לתל-אביב עם התינוק ובלי שקל על התחת. ההורים שלי רצו שאני אשאר קרוב אליהם אבל אני לא יכולתי לחשוב לחזור לעיר ולהרקב בה. הדבר היחיד שהיה לי אומץ לעשות היה לטפל בילדים שזה מה שעשיתי עוד בקיבוץ, אז פתחתי משפחתון בבית ישן עם ריבוע גינה בדרום העיר. כל מי שתפס מעצמו משהו נאבק לשלוח את הילדים שלו אלי. בגלל האוכל, בגלל הבגדים והשמיכות המדליקות שתפרתי להם, ובגלל שאני שרה נורא יפה והילדים שלהם היו רגועים ולמדו ממני הרבה שירים של פעם.

לפני כמה שנים, אחות של אחת האמהות, שהיתה נערת תסריט בסרטו הראשון של הבמאי הכי קולי בשטח, שאלה אותי אם אני רוצה לעשות להם קייטרינג בזול בתור סייד-ג'וב. הבמאי הכי קולי בשטח התברר כהוא שהיה עומד בלילה, בכלל לא בקוליות, מתחת לחלון של ההיא מהגרעין שלי ומיילל אל הירח שתפתח לו את הדלת כבר אחרי חצות. אחרי זמן בראיונות, אחרי שהוא זיין את חצי תל-אביב הוא טרח לספר שהוא אף פעם לא היה מאוהב באמת. אבל אוהו, כמה שהוא היה מאוהב בההיא. ממני הוא פחד מאז ומעולם, אבל את האוכל שהכנתי הוא דווקא אהב. כשהיה צריך עזרתי לרותם בארט.

אני לא קלטתי שהיא רוצה משהו עד שכבר היה. התרגלתי להיות אמא ומטפלת ומבשלת, ולאסוף לבית שלי את כל עזובי העיר. גברים היו פה ושם, אבל שום אחד שרציתי בחיים שלי ליותר ממין וקצת אינטימיות מזדמנת. מסתבר שרותם ידעה מהרגע הראשון שהיא רוצה אותי. אין תכונה שמושכת אותי יותר מאשר כשרוצים אותי בכזאת נחישות לא מתרפסת. היא צעירה ממני בכמה שנים ויש משהו מרענן ומקסים ביחסים שלנו, אולי כי אנחנו נותנות חופש אחת לשניה אבל גם יודעות שאנחנו שם, תמיד, אחת בשביל השניה. והי, גם הסקס מעולה, זה תמיד עוזר (ואל תאמינו למי שאומרת שאחרי החודש הראשון כבר אין). לפני שנתיים נולדה לנו איריס הקטנה (היא ילדה, לי אדם מספיק בהחלט). רותם עובדת בעיצוב, לי יש קייטרינג שמאכיל כמעט את כל ההפקות בעיר. מזל, מזל שזה לא הצליח עם השד משחת.