זהו, אני לא עושה כלום. כלום.
האינדיאני הבריא לחתולין, הילדים חוץ מנזלת מזדמנת חסונים ומלאי עזוז ואני לא עושה כלום. כלום.
שוכבת במיטה וקוראת ספר, יוצאת לקפה עם חברות, מסדרת את מגרת הגרביים שלי (אולי אני אמצא עוד כסף*).
לא עושה כלום. גג כביסה. גג כביסה ומקפלת את הכביסה שכבר התייבשה כדי שיהיה מקום לתלות את החדשה. גג כביסה ואופה עוגה. גג כביסה, אופה עוגה ושוטפת את הכלים שלא ישאר כיור מטונף. גג כביסה, עוגה, כלים ו..כן, הולכת לקנות מצרכים לעוגה. ואם כבר מצרכים לעוגה אז כל מיני דברים שחסרים בבית, חלה, עגבניות, פומלה. ואם כבר אני מכינה עוגה וקונה מצרכים הכרחיים, אולי על הדרך אני אזמין את משפחת הרזולינה לבראנץ' מחר בבוקר. הרזול עושה יופי של קובה ואני אכין ככה בקטנה קיש-קישיים וכמה סלטים טעימים. ואם כבר אז סלט פירות לילדים ובייגלים עם גבינת שמנת וסלמון, ואולי סלטונה ואולי פריטטה. ואם יש כל כך הרבה אוכל אולי גם המשפחה של האחות הגדולה לאופרדה תרצה להצטרף.
אבל אני לא עושה כלום. כלום. רובצת ובוהה בכל הפרקים שלא ראיתי של heroes ושל ורוניקה מארס. כלום.
* בשבוע האחרון אני כל הזמן מקבלת כספים. בקטנה ובגדולה. מוצאת מטמונים ששכחתי מקיומם במגרת הגרביים, כסף ששכחתי שהלוויתי מוחזר בריבית, צ'ק שמן מתקבל ככה סתם בלי סיבה מוצדקת. שרק ימשיך.
אורכשדים אוהב אשל. איזה מין מזון מטופש ולא טעים זה. המטפלת נתנה לו לאכול ומאז הוא ממש-ממש אוהב אשל. יאק.
אני יודעת שהלוואי ש הזמינה אותי לכתוב על עצמי חמישה דברים, אז הנה בקטנה, כי אתם ממילא כבר יודעים עלי הכל ואת מה שאתם לא, אתם גם לא באמת רוצים לדעת.
- לפני שבוע הגעתי למסקנה הסופית ביותר שחוץ מהשניים שכבר יש לי, אין סיכוי שאני רוצה עוד ילדים.
- עברתי פעמיים בחיים משהו שיכול להחשב כאונס. בחרתי לא לראות בזה אונס. אני מטומטמת מאוד או מדחיקנית מאוד.
- לפעמים אני רוצה לחזור לחיות בקיבוץ.
- אני נורא מפונקת ויש מי שמפרנס את הפינוק הזה ביד רחבה.
- החלטתי להיות עשירה. מאוד ובזמן הקרוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
