תלונות
שרת החינוך אומרת 'חמשת
השנים הבאות'
משה נוסבאום אומר בחדשות
ומגיבים בשוא תחת ה-ו, במקום וּמגיבים
אצל דורה עם הראש היותר מדי
גדול, ישנו מר מפה. למה מפה צריכה להיות מר, מה רע בגברת מפה? ממתי חשוב כל כך
לתרגם מאנגלית בדיוק כמו שהדברים בשפת מקור?
נדמה לי שהמתרגמים בערוץ
הקטנטנים בהרבה מאוד סדרות (לא בכולן כמובן, אבל בפחות מצטיינות דווקא כן), לא ממש
יודעים את השפה העברית. העלגות שלהם באה בקטנות. הרבה 'את זה' או סתם 'זה' במקום
להגיד את מה שמעוניינים להגיד במילים מפורשות, הרבה כמעט נכון אבל עם אבק שמרגיז
אותי לשמוע. לא לגמרי שפה תקנית ונקייה, קצת כמו התרגומים של הארי פוטר שהם ממש
כמעט אבל לגמרי לא.
הזעיק אומר שגיאות לא
חינניות כמו 'אני יושב בשולחן' או 'שימי לי נעליים', חסר לי רק שהוא ישתה מרק או
ימזוג אוכל.
קשה לי לקבל את העברית
המכוערת הזאת. אני לא רוצה שהילד שלי ידבר קלוקל. אלה לא שגיאות של מישהו שלומד
שפה אלא שגיאות של מישהו שנמצא בחברה של אנשים שמדברים ככה. אני מתקנת לו כמו
ספרנית קטנונית שכשחושבים על זה לעומק ממילא אני כזאת.
והמלצות
המהגרים של וו.ג. זבאלד, הכי
ספר שואה והכי לא ספר שואה. סיפור על אנשים שעזבו מקום כדי שיהיו להם חיים טובים
יותר במקומות אחרים, או כאלה שעקרו מארצם כי לא היתה להם ברירה. בני בלי בית, בלי
שפה, בלי מקום. ספק סיפור, ספק דוקומנט, הרבה תצלומים ישנים, הרבה קטעי יומנים,
הרבה היסטוריה עולמית ופרטית מעורבבות זאת בזאת.
מזמן לא קראתי ספר כל כך
נוגע ללב, מעציב ולא רגשני כמו זה.
אני אכתוב פוסט ארכני על
ספרות שואה לא של דוראשון בקרוב (אם הייתי כותבת מאסטר בטח זה היה הנושא שלי),
ובכל אופן, אם מישהו מרגיש צורך לקרא ספר שואה לכבוד החג המתקרב, זה הספר בשבילו.
ומשהו יפה
נזכרת כמובן בדיליי. הטור של
אריאל הירשפלד על מריה קאלאס מהשבוע שעבר היה מקסימות קטנה. נקודה אחת של אור בתוך
העיסה העיתונית (ובכוונה לא עיתונאית) של מוסף 'הארץ'.
תגיד כל סטודנטית ששמעה אצלו
קורס בעברית, כמה הוא מדבר יפה, כמה הוא פופוליסט אבל בצורה מנוסחת נאה כל כך שכיף
להקשיב לו. כמה הרומנטיקה שלו כנה. חוץ מזה הוא כותב יפה באמת.
וקטנטנים
הבולדוזר הפעוט, אם הוא לא
היה כל כך מתוק כבר מזמן היינו מוכרים אותו לכל המרבה במחיר. איזה נזק אנחנו
מגדלים בבית. לזעיק הספיקו הסבר או שניים, הוא נולד מבין-כל. לעומתו האוריקן מקשיב
היטב, מבין הכל, ואחרכך עושה מה שמתחשק לו בחיוך כל כך מלבב שאי אפשר לכעוס עליו
אפילו. מצחיק איך אני רואה בו תכונות שלי ותכונות של האינדיאני (כולם אומרים שהוא
מאוד דומה לצ'יף [הנה אמרתי את השם המפורש]), וגם בזעיק, אבל תכונות אחרות לגמרי
או פנים אחרות של אותה תכונה.
הכי כיף - שניהם אחרי אמבטיה,
שוכבים ערומים במיטה של הזעיק ראש אל ראש ומתפוצצים מצחוק ממשהו שאין לי מושג מהו.
הכי מצחיק – אוריקן צועד
לאורך הטיילת 200-300 מטר לפנינו והזעיק צועק לו במצוקת אמת, 'אוריקן תחזור! תחזור!
אמא, הוא לא חוזר'. (אל דאגה, בסוף הוא
חזר).
ושאפו
שכבר מזמן אני שוכחת להזכיר,
לפרופ' אליס שלוי על פרס ישראל למפעל חיים, הכי מגיע לה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
