חיקוי לחיים

There is no if – Cure

Magic and Loss – Lou Reed

All Tomorrow's Parties – Velvet Underground & Nico

Forbidden Colours - David Sylvian

Everybody Here Wants You – Jeff Buckley

Song for the Leftovers – Nina Persson

Dancing Barefoot – Patti Smith

You and Your Sister –This Mortal Coil

Black – Pearl Jam

We Float – P.J. Harvey

Kingdom of Rain - The The

Somewhere – Tom Waits

מתעצלת קשות להתחיל עם קישורים

חפשו אותם במו עצמכם. שווה 

1.

ויאמר אלוהים - נ'. נ'. מה אתן להם בנ'. 

2.

באוטובוס אני עומדת מעל גיברת אחת. יש לה מעיל פרווה ישן וכובע נאה. היא מחזיקה דף ביד ועליו כתוב:

רופא: במה אפשר לעזור לך?

פציינט: אני מצונן. אני לא מרגיש טוב.

רופא: אתה צריך תרופה. אני אתן לך מרשם (רצפט)

פציינט: יש לי ישיבה חשובה היום.

רופא: תצטרך לדחות את הישיבה. יש לך חום ואתה צריך לנוח.

קשה להיות עולה חדש.

הוא לא נרדם ולא נרדם. שן עליונה בצבצה בשעה טובה, מחאנו כפיים והרענו האח הידד. מה עם השניה, כבר רואה אותה שקפקפה עוד מעט תצא גם.

בינתיים הוא לא נרדם.

האינדיאני יושב איתו על הספה, כשאני קמה לעשות פיפי, אני רואה את האינדיאני ישן ואת האוריקן יושב על הרצפה בעיניים מסטוליות בחושך מוחלט ומדפדף בעניין בערמת הספרים שסלקום נתנה לאמא שלי. שלוש לפנות בוקר זאת לא בדיוק השעה הכי מוצלחת להרים צעקות אבל אני בכל זאת מרימה אותן. מה אתה ישן, זה כל כך לא אחראי, ואם לא בא לך לקום תגיד ואני אקום אליו, ולמה בלי חימום, ואתה קפוא והוא קפוא ובלה בלה בלה.

האינדיאני חוזר מובס למיטה, וואי, אני מצטער, הייתי בטוח שכבר בוקר ועוד שניה הזעיק יקום וכולנו נקום'.

אני לוקחת את האוריקן ונשכבת איתו במיטה גם, הגוף שלו כל כך עייף ומוצק שהוא לא יכול להפסיק לזוז כבר. עכשיו הוא מתאמן על מילים חדשות קַ קַ הוא נותן לי משהו, חתיכת טישו. שוכב וקם, עוצם עיניים ופוקח ומזנק. אוריקן, אני אומרת לו, אני גמורה וגם אתה, תעצום עיניים פצקון, תישן. הוא מתיישב ונעמד ומנדנד את סורגי ראש המיטה שלנו צוחק.

אני מחבקת אותו אלי חיבוק נועל, שתי ידיים זעיקות בכף ידי, יד שניה כרוכה סביב גופו הפעוט בפליס צהוב מרובב כוכבים. הלחי שלי שעונה על שלו ואני לוחשת לו חיבובים באוזן, ממציאה לו דמיון מודרך. תעצום עיניים מחמדי, שששש. תנשום עמוק, שאיפה-נשיפה, שאיפה-נשיפה, תן לגוף להרגע, לידיים הקטנות, לראש שלא מפסיק לנוע, תן מנוחה לעצמך, ששששש, תישן בובי, תישן. הוא משתחרר מהאחיזה שלי ומתיישב, נשען אחור וזהו. נגמרה הבטריה בצעצוע הצהוב. אני משכיבה אותו עלי, שקע הכתף שלי נוצר במיוחד בשביל הראש השאטני הרך. השפתיים משורבבות והשפתיים שלי מתאימות בדיוק-בדיוק למגלשת האף מן המצח.

אני הופכת אותו בזהירות אל הרווח ביני ובין האינדיאני. באור האפור של הבוקר, כשלא רואים שום דבר טוב, הוא נראה כמו בובה גדולה ומצחיקה. שוונצים של שיער, שני חצאי עיגול עיניים, קו פה, פנים פתוחות  ומקבלות יש לבני, משהו בו שמח וטוב מזג. גם כשהוא קרציון שאין שני לו, הוא מצחיק אותי ועושה לי חיוכים בלב. יש משהו לא הוגן בילד השני, בלשכוח כל כך מהר כמה הראשון הוא הכי בעולם, ובהבנה שכל האהבה הענקית וחסרת הגבולות כלפי הבכור שלא חשבתי שמשהו יוכל לה, היא רק חלק מהבור ללא תחתית שהיא האהבה לשני, ששונה לגמרי ואחרת בעוצמתה ובצורה שהיא מקבלת מהראשון, ואצלי מלאת שמחה אמיתית, אני שמחה אליו והוא לא מעורר בי ולו מעט אי נחת או ריטנון בצרכים שלו. אני אוהבת אותו כל כך שמתחשק לי להעיר אותו בנשיקות ודיגדוגים על המקום. החשק הזה עובר בשניה שאני רואה שיש לי עוד חצי שעה גג לישון עד שהזעיק ידשדש אל מתחת לשמיכה שלי ויתחיל למשמש אותי.